תביעת גירושין – מהות התביעה ומה ניתן לתבוע
תביעת גירושין היא הצעד המשפטי הרשמי לפתיחת הליך של פירוק הנישואין. בישראל, כאשר מדובר בזוג יהודי, הגשת תביעת גירושין משמעותה פנייה לבית הדין הרבני בבקשה לסיים את הקשר בניהם באמצעות מתן גט. תביעה זו נושאת עימה מטען רגשי כבד, אך גם היבטים משפטיים מורכבים – החל משאלת לאיזה בית משפט להגיש ועד התנאים והעילות שצריך להוכיח כדי שהגירושין יאושרו. בנוסף, סביב תביעת הגירושין עצמה ישנם עניינים רבים "הנכרכים" בה: משמורת הילדים, מזונות, רכוש, ואף נושאים ייחודיים כמו שלום בית או כתובה. במאמר זה נסביר מהי תביעת גירושין וכיצד היא פועלת, נבהיר איזו ערכאה מוסמכת לדון בענייני הגירושין בישראל, נפרט מה התנאים הנדרשים לקבלת התביעה ולהתרת הנישואין, נציג את מושג "תביעות הגירושין הכרוכות" – כלומר, הנושאים הנלווים שאפשר (ורצוי לעיתים) לכלול במסגרת אותה תביעה, ולבסוף נתאר כיצד מגישים תביעה לגירושין באופן מעשי.
מהי תביעת גירושין?
תביעת גירושין היא בקשה רשמית המוגשת על ידי אחד מבני הזוג לסיים את קשר הנישואין באופן חוקי וסופי. עבור זוגות יהודים בישראל, משמעות הדבר היא בקשה מבית הדין הרבני לסדר גט פיטורין – מסמך הגירושין הדתי שמוענק מהבעל לאישה בהליך טקסי. תביעת הגירושין יכולה להיות בהסכמה (כאשר שני הצדדים רוצים להתגרש ומבקשים זאת יחד) או חד-צדדית (כאשר רק אחד מבני הזוג מעוניין לפרק את הנישואין, והצד השני מתנגד או מהסס).
מטרת התביעה: להביא לכך שבית הדין יורה על סיום הנישואין, ובפועל יקיים טקס גירושין שבסופו בני הזוג ייחשבו גרושים. תביעת גירושין כוללת פרטים טכניים (זהות בני הזוג, פרטי הנישואין וכו') וכן פירוט עילות הגירושין – הסיבות שבגללן מבוקש הגירוש. בדין העברי, לא די לרצות להתגרש; אם אין הסכמה של שני הצדדים, הצד התובע חייב להציג עילה מוכרת. בין העילות הנפוצות: בגידת אחד מבני הזוג, אלימות פיזית או נפשית מתמשכת, סירוב לקיים יחסי אישות לאורך זמן (המכונה "מורד/ת"), עקרות מתמשכת (כשאין לילדים והצד השני לא יכול להביא ילדים), התמכרויות קשות, מחלות נפש או גוף חמורות שהוסתרו, ועוד. גם "חיי נישואין שהתרוקנו" יכולים לשמש עילה, אם כי מושג זה לא תמיד עומד לבדו ללא עילת הלכתית.
התביעה משמשת למעשה כ"כתב אישום" נגד המשך הקשר, ובית הדין בוחן אותה בכובד ראש. כאשר שני בני הזוג מסכימים להתגרש, הדרישות פחות מחמירות – ניתן להתגרש גם "בהסכמה" ללא אשמה ספציפית. ואולם, אם אחד מסרב, התובע צריך לשכנע את בית הדין שישנה עילה שמצדיקה לכפות גט.
חשוב להבין: תביעת גירושין אינה רק טופס טכני; היא לרוב שיאו של תהליך רגשי ארוך, ומשמעותה המשפטית היא תחילת סיום המעמד האישי בין הצדדים. מרגע שמוגשת התביעה, ברור לשני הצדדים שנפרץ סכר של אי-חזור, ובדרך כלל במקביל מתעוררים הטיפול בילדים, ברכוש ובכספים, שהרי הפרידה מתקרבת.
איזה בית משפט מוסמך לפסוק בענייני גירושין?
נושא הסמכות השיפוטית בענייני גירושין בישראל מורכב משום שקיימות שתי מערכות משפטיות הפועלות במקביל: בתי הדין הדתיים (רבניים ליהודים, שרעיים למוסלמים, כנסייתיים לנוצרים, דרוזיים לדרוזים) ובתי המשפט לענייני משפחה (אשר הם חלק ממערכת המשפט האזרחית). בכל הנוגע לגירושין עצמם – כלומר, להתרת קשר הנישואין – הסמכות נקבעת לפי הדת של בני הזוג ואופן נישואיהם:
- בני זוג יהודים שנישאו כדין תורה – רק בית הדין הרבני מוסמך לדון בגירושיהם. בית המשפט לענייני משפחה אינו רשאי לתת גט או לפסוק שהתגרשו, כיוון שחוק שיפוט בתי דין רבניים מקנה סמכות ייחודית לרבני בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים בישראל. לכן, אישה יהודייה או גבר יהודי אזרחי ישראל שרוצים להתגרש, יפנו תמיד לבית הדין הרבני בפתיחת תיק גירושין. (ישנם מקרים חריגים, למשל יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל – גם בהם, למרות האופי האזרחי, אם הם יהודים, עדיין צריכים לעבור דרך הרבני כדי לקבל גט דתי לסיום הנישואין).
- בני זוג שלא משתייכים לאותה דת או חסרי דת – לדוגמה, יהודי שנשוי ללא-יהודייה, או זוג שנישא בנישואים אזרחיים ומעמדם הדתי לא מאפשר גט – במקרים כאלו, בית המשפט לענייני משפחה מטפל בהתרת הנישואין (הליך הנקרא "התרת נישואין"). כלומר, כאשר אין ערכאה דתית מוסמכת (או שבני הזוג משתייכים לדתות שונות), בתי המשפט האזרחיים הם שיפרקו את הקשר.
- זוגות מדתות אחרות – מוסלמים יתגרשו בפני בית הדין השרעי, נוצרים בפני בית הדין הכנסייתי המתאים וכו'.
במסגרת מאמר זה נתמקד במצב השכיח של בני זוג יהודים, ולכן נקודת המוצא היא: בית הדין הרבני הוא הכתובת לתביעת הגירושין. בית המשפט למשפחה אינו דן בשאלה "לתת גט או לא" – נושא הגט הוא הלכתי טהור.
עם זאת, סביב הגירושין יש עניינים רבים "הנלווים" (משפטית קוראים להם ענייני נלווה או "כרוכים") – כמו מזונות, חלוקת רכוש, משמורת ילדים, ועוד. בסוגיות אלו, קיים מצב של סמכות מקבילה: גם בית הדין הרבני וגם בית המשפט לענייני משפחה יכולים לדון בהם, תלוי היכן מוגשים התביעות ובאיזו ערכאה. כאן נוצר מה שמוכר כ"מירוץ סמכויות": בני הזוג יכולים במידה מסוימת לבחור את הערכאה שתדון בענייניהם - בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה - ומי שמקדים לפתוח ולהגיש תביעה במקום מסוים – "תופס" את הסמכות.
למשל, בעוד שאת הגט עצמו חייבים לבקש ברבני, את תביעת המשמורת על הילדים או מזונות הילדים ניתן להגיש לבית המשפט לענייני משפחה. אם הוגשה תביעת גירושין רבנית ונכרכו בה מזונות הילדים כדין ובהסכמת הצד השני – הרבני ידון גם בהם. אך אם האישה הקדימה והגישה תביעת מזונות ילדים בבית משפט למשפחה לפני שהבעל כרך אותם בגירושין – אז לבית המשפט תהיה הסמכות.
לסיכום נקודה זו: לגבי מתן גט – הדרך היא רבני (ליהודים). לגבי יתר הדברים – יש בחירה, המובילה לא פעם לתחרות מי מגיש ראשון ולאן. הבחירה הזו מאוד משמעותית, כי הערכאה השיפוטית יכולה להשפיע על התוצאות (על כך נפרט בהמשך, כשנדון במירוץ הסמכויות). לא בכדי מייעצים לפונים טרם פתיחת הליכים להיוועץ בעורך דין מנוסה באיזו ערכאה כדאי לפתוח. ההחלטה האם לפנות לבית הדין הרבני או לבית המשפט למשפחה בנושאים הנלווים עשויה להיות גורלית.
חשוב גם לציין: ברגע שערכאה אחת מוסמכת לדון בתיק מסוים, השנייה לרוב תימנע מלהתערב, כדי לא ליצור כפל הליכים. לכן, מי שחושב על גירושין צריך מהר מאוד להחליט היכן הוא רוצה לנהל את הקרבות המשפטיים שלו – אצל הדיינים או אצל השופטים – ולפעול בהתאם.
מהם התנאים לקבלת תביעת גירושין?
כאשר תביעת גירושין מוגשת בהסכמת שני הצדדים (מה שנקרא "גירושין בהסכמה"), בית הדין כמעט תמיד יאשר ויאפשר להם להתגרש. במקרה כזה אין למעשה מבחן תנאים – די ברצון ההדדי (לאחר קיום פגישת מידע ביחידת הסיוע כפי שנדרש בחוק). אולם, במקרים רבים אחד הצדדים מתנגד להתגרש, או מסכים לגירושין רק בתנאים מסוימים. במצבים אלו, על מבקש הגירושין (התובע) להראות עילה הלכתית שמצדיקה כפיית גירושין או חיוב גירושין על בן הזוג השני. התנאים לקבלת התביעה שונים מעט עבור גבר ועבור אישה:
- אם הבעל תובע גירושין: לפי ההלכה, בעל לא צריך בהכרח עילה כבדה כדי לגרש את אשתו – הוא יכול, עקרונית, לתת גט גם "רק כי החליט". אולם בתי הדין היום לא יכפו גט על אישה ללא סיבה, במיוחד אם האישה מתנגדת ויש לה טענות לזכויות (כמו כתובה). אם הבעל רוצה לחייב את האישה לקבל גט, רצוי שיצביע על עילה כמו בגידת האישה (מעילה חמורה שמבחינה הלכתית אפילו כופה גירושין ואסור להמשיך בנישואין), סרבנותה לקיים יחסים לאורך זמן (אישה "מורדת"), בעיות קשות בהתנהגותה (למשל אלימות כלפיו, או עוברת על דת באופן חמור). יצוין שגם "מדור ספציפי" (זכות האישה למדור – להמשיך לגור בבית) יכול לעכב את הבעל, לכן הוא ירצה להראות שאין סיכוי לחיים משותפים.
- אם האישה תובעת גירושין: לפי הדין העברי, לאישה מעט יותר קשה לכפות גט על בעלה, מכיוון שהגט צריך להינתן מרצונו. אך בתי הדין יחייבו בעל לתת גט אם האישה מוכיחה עילות כמו: אלימות של הבעל (התעללות פיזית או מילולית מתמשכת), אי-יכולת או סירוב של הבעל לקיים יחסי אישות (אין-אונות, עגינות), אי-פרנסה כשהוא מסוגל לעבוד (בעל שמזניח את חובת המזונות באופן קיצוני), התמכרויות (סמים, אלכוהול) הפוגעות בחיי המשפחה, מחלות נפש קשות שהתגלו ולא מאפשרות חיים תקינים, או כמובן בגידה שלו (למרות שהלכתית בעל שבוגד אינו אסור על אשתו, עדיין זה נחשב עילה מוסרית). גם מקרים של "מריבה מתמשכת" וחיים בפירוד מוחלט לאורך שנים – עשויים להוות בסיס לחיוב גט כי "אפסה תקווה".
בכל מקרה של תביעת גירושין חד-צדדית, בית הדין בוחן שני דברים:
- העילה – האם העובדות שהוצגו אכן מוכרות כעילה הלכתית. לפעמים נדרשות עדויות או ראיות (למשל הוכחת בגידה באמצעות חקירות, תיעוד אלימות וכו').
- האם נעשה מאמץ לשלום בית – בית הדין לרוב ישאל האם ניסו ללכת לייעוץ זוגי, האם כבר חיים בנפרד זמן רב, וכיו"ב. אם יש ספק, הדיינים עשויים לדחות את הדיון כדי לעודד עוד ניסיון לשלום (במיוחד אם צד אחד מבקש שלום בית). אבל אם משתכנעים שהקשר מת, לא יכפו חיים משותפים בכוח.
תנאי נוסף טכני: אם הוגשה תביעת גירושין אך לא הוסדרו ענייני הילדים (משמורת ומקום מגורים) – בתי הדין נוהגים שלא לתת גט סופי עד שהנושא מוסכם או מוכרע. זאת כדי למנוע מצב של אישה גרושה בלי סידור לילדיה (בעבר היה מושג "מעוכבת גט" בגלל משמורת, כיום יש פתרונות זמניים אבל עדיין מקפידים שלפני הגט יהיה לפחות הסדר זמני לילדים).
ראוי גם להזכיר: כתובה – לעיתים נחשבת "עילת מיקוח". אם האישה תובעת גירושין בלי עילה חזקה, ייתכן שייאמר לה שתפסיד כתובתה אם אין סיבה שבגללו הבעל אשם. ולהיפך, אם הבעל רוצה גט ללא עילה, בית הדין עשוי לדרוש ממנו לשלם לאישה את מלוא כתובתה כדי לשכנע אותה להסכים.
לסיכום, תנאי קבלת תביעת הגירושין תלויים במידת ההסכמה: בהסכמה – מספיקה רצון משותף. ללא הסכמה – יש צורך בעילות הלכתיות מספיקות. דוגמאות לעילות גירושין שהוכרו בפסיקה: אי-יכולת מינית של הבעל (אימפוטנציה), עקרות ממושכת (כשאין ילדים ואין תקווה רפואית), מומים או מחלות מדבקות חמורות שהוסתרו מהצד השני לפני הנישואין, בעל המסרב לכלכל את אשתו אף שהוא יכול, אלימות פיזית קשה ומתועדת, בגידת אישה (שאז הבעל אף חייב לגרש כי אסור לו לחיות עמה), וכן סרבנות מתמשכת של אחד הצדדים לקיים יחסי אישות ללא צידוק. בית הדין שוקל כל מקרה לגופו. אם התנאים מתקיימים – יורה על גט; אם לא, הוא יכול לעכב את ההחלטה ולנסות להביא את הצדדים להסכמה (או לשלום בית). במקרים קשים במיוחד, בית הדין רשאי אף לתת סנקציות לצורך חיוב גט (כגון שלילת רישיון נהיגה או מאסר לבעל סרבן גט), אך זהו נושא למאמר נפרד.
תביעות גירושין כרוכות
כשמדברים על "תביעות כרוכות", מתכוונים לכל אותם עניינים נלווים לגירושין שניתן (או צריך) לברר לצד הדיון בגירושין. לפי החוק בישראל, ענייני נישואין וגירושין של יהודים בסמכות הרבני, אבל ענייני מזונות, משמורת ילדים וחלוקת רכוש – בסמכות מקבילה עם בתי המשפט לענייני משפחה. כדי שבית הדין הרבני ידון בנושאים אלו במסגרת תביעת הגירושין, יש לבצע "כריכה" שלהם בתביעה.
מה אפשר לכרוך? על פי ההלכה והפסיקה, ניתן לכרוך בתביעת הגירושין כל עניין שדורש הסדרה כדי לסיים את היחסים בין בני הזוג. למשל:
- חלוקת רכוש: כיצד יחולקו הדירה, המכונית, החסכונות, הפנסיות, העסק המשפחתי – כל הנכסים והחובות.
- מזונות אישה: אם האישה תובעת מזונות מעת הגשת התביעה ועד למתן הגט (או אם הבעל תובע להפטר ממזונות בתקופת הפירוד), נושא זה יכול להיכלל.
- משמורת ילדים וזמני שהות: סוגיית עם מי יגורו הילדים לאחר הגירושין ואיך יחולק הזמן עם ההורים. (יש לציין, לפי הנחיות משפטיות, בקשה לקביעת משמורת וזמני שהות יכולה להידון ברבני לצד הגירושין, אך יש גישה הגורסת שזה לא "כרוך" במובן הצר כי זה עניין של הילדים – בפועל, רבני בהחלט דן במשמורת אם הצדדים מסכימים לסמכותו).
- מזונות ילדים: כאן החוק מייחד מצב – בתי הדין הרבניים לא מוסמכים לדון במזונות הילדים אלא אם שני הצדדים נתנו הסכמתם המפורשת לכך. זאת משום שזכאות הילדים למזונות היא זכות עצמאית שלהם, והפסיקה קבעה שאין ל"כרוך" אותה בלי הסכמה. בפועל, אם האם (בשם הילדים) מסכימה שבית הדין ידון, ניתן לכרוך; אם לא – הדיון יהיה בבית המשפט לענייני משפחה.
- נושאים נוספים: כתובת האישה (תשלום הכתובה או שלילתה), החזרי הוצאות על הילדים (לדוגמה הוצאות חינוך או בריאות ששולמו בתקופת הפרידה), תביעה ל"מדור ספציפי" (בקשת האישה שבית הדין יותיר אותה לגור בדירה המשותפת כל עוד אין גט), ותביעות "נלוות" כמו תביעה לשלום בית (כפי שראינו קודם, שלום בית עצמו יכול להיות תביעה נפרדת, אבל יש מקרים שבעל כרך בתביעת הגירושין שלו את נושא "שלום הבית" באופן חלופי).
- תביעות נזיקין בין בני זוג: למשל תביעה להחזר כספים שהוצאו מקופה משותפת, או תביעה על לשון הרע בתוך המשפחה – נושאים כאלה לרוב אינם נכרכים ויידונו בביהמ"ש האזרחי (אם בכלל).
כריכה כדין
לא מספיק לרצות שבית הדין ידון בנושאים – צריך לכרוך נכון. החוק מציב שלושה תנאים מצטברים לכריכה תקפה:
- שהוגשה תביעת גירושין כנה (כפי שדיברנו, מתוך רצון אמיתי להתגרש, לא רק תרגיל סמכות);
- שהכריכה עצמה כנה – כלומר, שלא נעשית כדי לפגוע בצד השני אלא מתוך רצון לדיון מהיר ויעיל בכל העניינים;
- שהכריכה נעשתה באופן מפורש וברור בכתב התביעה (פירוט הנושאים). אם התנאים הללו לא מתמלאים, ובית המשפט למשפחה נכנס לתמונה קודם או במקביל – הוא עשוי לקבוע שהכריכה אינה חוקית ולהעביר אליו את הדיון.
כאשר הכריכה נעשית כהלכה, היתרון הוא ריכוז ההליכים: כל העניינים מתבררים תחת קורת גג אחת – בית הדין הרבני. זה יכול לחסוך סרבול וזמן, אך תלוי כמובן במידת העומס ובגישה של בית הדין.
חשוב להדגיש שאין חובה לכרוך – אפשר גם לבחור לפצל: גט ברבני, ושאר העניינים בבית משפט למשפחה (או בחלקם במשפחה וחלקם ברבני – אם שני הצדדים מסכימים, למשל יש זוגות שמסכימים שבית הדין יפסוק במזונות ובמשמורת מטעמי דת). אולם ברגע שצד אחד כרך כדין והגיש ראשון, האפשרות להתפצל מצטמצמת, כי הסמכות נקבעת. זה שורש "מירוץ הסמכויות" – למשל, גבר עשוי למהר לכרוך את הרכוש ברבני כי סבור שיקבל שם החלטה נוחה יותר, בעוד אישה עשויה לרצות רכוש בבית משפט אזרחי. מי שפועל מהר זוכה.
דוגמה: בעל פותח תביעת גירושין בבית הדין וכורך את חלוקת הרכוש, מזונות אישה ומשמורת הילדים. אם נעשה כשורה, בית הדין יקנה סמכות וידון בכל אלה. האישה יכולה כמובן עדיין לפנות לבית משפט בעניין הילדים, אך אם בדיון הראשון בבית הדין הצדדים ידונו בכך לגופם והאישה לא תתנגד לסמכות, ייתכן שנחשב שהסכימה. לגבי מזונות הילדים כאמור, אם האישה מתנגדת, סביר שבית הדין יימנע מלדון ויפנה זאת לבית משפט (או יחכה שתוגש שם תביעה).
לכן, בעת הגשת תביעת גירושין חשוב לתכנן אסטרטגית: מה לכרוך, מה לא, באיזו ערכאה רוצה כל צד לדון. זה נושא שבו יעוץ משפטי מוקדם חיוני, כדי לא לאבד יתרונות. בתי הדין ובתי המשפט עשויים להגיע לפעמים לתוצאות שונות: יש המאמינים שבית דין רבני נוטה לתת משמורת לאם באופן טבעי אבל פחות לחייב מזונות גבוהים, בעוד בית משפט אזרחי יבצע חלוקת רכוש קפדנית 50/50 אפילו בדברים שבית הדין לפעמים "יגמיש" (למשל נכסי קריירה). גם עניין מזונות ילדים השתנה עם השנים, אך הבחירה בערכאה עודנה נחשבת קריטית.
לסיכום חלק זה, "תביעות גירושין כרוכות" הן חלק בלתי נפרד מתביעת הגירושין הכוללת. בעת הגשת תביעת הגירושין, על התובע להחליט האם לכרוך נושאים נוספים. הכריכה, אם נעשית נכון, חוסכת התדיינות כפולה, אך גם "נועלת" את הזירה בבית הדין.
כיצד מגישים תביעה לגירושין?
- בקשה ליישוב סכסוך – לפני שמגישים תביעת גירושין (או כל תביעת משפחה מהותית) חובה כיום לפתוח בהליך מקדים של יישוב סכסוך ביחידת הסיוע. כלומר, עוד לפני כתיבת כתב התביעה, ניגשים לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה (לא משנה מי מהם לצורך השלב הזה) ומגישים "בקשה ליישוב סכסוך". יחידת הסיוע תזמן את שני בני הזוג לכמה מפגשי מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) עם עובדים סוציאליים ומגשרים כדי לבדוק אם ניתן לפתור את המחלוקת בדרכי שלום – בין אם בשלום בית, גישור להסכם גירושין, או הסכמות חלקיות. בתקופת יישוב הסכסוך (כ-45 ימים, עם אפשרות הארכה קצרה) יש עיכוב הליכים – אסור להגיש תביעות בנושאים הכרוכים, מלבד בקשות דחופות.
אם במהלך פגישות יחידת הסיוע הגיעו להסכמות – ייתכן שלא יהיה צורך בתביעה בכלל, אלא יכינו הסכם גירושין. אם לא, בתום התקופה מתקבל אישור (או שהמגיש מקבל "פטור" מהמשך הליך) ואז ניתן להמשיך. - ניסוח כתב תביעה לגירושין – את כתב התביעה יש להכין על גבי טופס מובנה או מסמך חופשי בהתאם לכללי בית הדין. מציינים את פרטי התובע והנתבע, תאריך ומקום הנישואין, וחשוב – מספרים את סיפור הרקע עם דגש על העילות לגירושין. יש לפרט עובדות ותאריכים: מתי החלה ההרעה, מה עשה/עשתה הצד השני שמצדיק גירושין, נסיונות שכשלו, וכו'. כדאי לתמוך בראיות אם יש (למשל, לצרף מסמכים על אלימות – תלונות במשטרה, או ראיות לבגידה – תמונות, התכתבויות, דוחות חקירה).
בנוסף, אם רוצים לכרוך עניינים – כותבים במפורש: "בית הדין מתבקש בנוסף לדון ולהכריע בענייני משמורת הילדים, מזונות האישה והילדים, וחלוקת הרכוש המשותף". פירוט רב יותר של הנושאים אפשרי (כדאי לפרט נכסים ידועים, חשבונות וכו').
בסוף כתב התביעה מנסחים סעד מבוקש: למשל – "לפסוק כי על הצדדים להתגרש זה מזה; לחייב את הנתבע במתן גט לאשתו; לחייב את הנתבע בתשלום מזונות אשתו בסך ___ ש"ח לחודש עד למתן הגט; לחלק את הרכוש באופן שדירת הצדדים תימכר וכספי התמורה יחולקו שווה בשווה..." וכדומה, לפי העניינים שנכרכו.
את כתב התביעה חותם עורך דין (אם מיוצגים) או התובע עצמו, בצירוף תצהיר אמת. - הגשה ופתיחת תיק – את התביעה מגישים במזכירות בית הדין הרבני המוסמך. סמכות מקומית בדרך כלל לפי מקום מגורי בני הזוג האחרון. משלמים אגרה עבור פתיחת תיק גירושין (נכון להיום כמה מאות ש"ח). אם אין יכולת כלכלית, ניתן לבקש פטור מאגרה (מצרפים תצהיר על המצב הכלכלי, ובית הדין יחליט).
לאחר פתיחת התיק, המזכירות תספק לתובע זימון לדיון שנקבע, וצריך לבצע המצאה (מסירה) של כתב התביעה והזימון לנתבע/ת. המסירה יכולה להיעשות באמצעות שליח, או לעיתים דרך בית הדין (בדואר רשום עם אישור מסירה). - דיון ראשון וסעד זמני – בדיון הראשון, בית הדין ישמע בקצרה את הצד התובע, ויוודא שגם הצד השני מבין את מהות התביעה. לעיתים קרובות, אם הצד הנתבע לא הופיע, ידחו למועד נוסף או יבקשו לוודא מסירה. אם שניהם מופיעים, בית הדין עשוי להציע לשלוח לגישור או ליחידת הסיוע (אם לא הושלם השלב הזה מסיבה כלשהי). לא פעם, בדיון הראשון, בית הדין מנסה לברר האם יש סיכוי לשלום בית לפני שממשיכים. אם צד אחד מבקש שלום בית, הדיינים יכולים להמליץ על ניסיון נוסף (ולקבוע דיון מעקב).
במקביל, אם כרוכים נושאים כמו מזונות זמניים או משמורת זמנית, בית הדין יכול לדון גם בהם בשלב מוקדם כדי לתת פתרון ביניים למשפחה: לדוגמה, להורות מי יישאר בדירת המגורים זמנית, או לקבוע סכום מזונות ילדים זמני כדי לפרנסם עד החלטה סופית. - המשך התביעה – אם שני הצדדים מסכימים על הגירושין, ניתן לעבור די מהר לסידור גט (לאחר שהוסדרו כל העניינים). אם יש מחלוקות – ההליך נכנס למסלול של דיוני הוכחות בדיוק כמו כל תביעה משפטית: הצד התובע יציג ראיותיו לעילות הגירושין, הצד השני יוכל להתגונן ולהכחיש או להציג גרסה נגדית (למשל לטעון שהוא לא אשם, או שגם הוא רוצה גירושין אבל בתנאים).
בסופו של דבר, אם בית הדין משתכנע שיש להתגרש – יינתן פסק דין לגירושין, שיכלול הוראה לסידור גט. אם היה צורך בכפיית גט (למשל, הבעל לא מסכים) – בית הדין יכול להוציא צו לכפיית גט בכפוף לאישור בית הדין הגדול, דבר שיכול לכלול סנקציות. ברוב המקרים, מגיעים להסכמה על עצם הגירושין בשלב כלשהו, והמריבות הן סביב התנאים.
לאחר מתן הגט, בני הזוג מקבלים מעשה בית דין המאשר שהם גרושים. חשוב לטפל גם ברישום מרשם האוכלוסין (בית הדין שולח הודעה, אך לוודא).
לסיום, נציין שבמהלך התיק, עד שלא ניתן הגט, שני הצדדים עדיין נחשבים נשואים. משמעות הדבר:
- חלות עדיין חובות מסוימות, כמו חובת נאמנות (בגידה של האישה כל עוד נשואה יכולה לשלול כתובה).
- האישה עדיין זכאית למזונות אישה (אם לא נשללו), והבעל חייב במדורה.
- אם אחד הולך לעולמו במהלך התיק ללא גט – השני עדיין יורש אותו (בהיעדר צוואה) ויש מעמד של אלמן/אלמנה.
לכן, מושגים כמו "פרודים" או "בהליכי גירושין" אינם סטטוס משפטי סופי. רק בקבלת הגט ותעודת הגירושין – הנישואין באו לקצם.
סיכום
הגשת תביעת גירושין היא תהליך בעל רבדים רבים. חשוב להתכונן אליו – הן רגשית והן משפטית. פניה מוקדמת אל עורכת דין גירושין מנוסה יכולה לעזור לכם להבין את סיכויי התביעה, את העילות המתאימות, ואת הדרך הנכונה לנהל את ההליך בצורה שתגן על זכויותיכם ותביא לסיום הוגן של הפרק הזה בחיים.
