תביעה לשלום בית – איך עושים ומה המשמעות
תביעה לשלום בית היא הליך ייחודי בדין הדתי היהודי, שבו אחד מבני הזוג מבקש סיוע משפטי כדי להשיב את בני הזוג לחיים משותפים תקינים. הליך זה טעון ברגש ובמורכבות, ולעיתים משמש כתקווה אחרונה להצלת הנישואין. עם זאת, חשוב להבין את משמעות התביעה ואת גבולותיה: בית דין רבני יכול לעודד ולחייב ניסיון לשלום בית, אך אינו יכול לכפות אהבה או הרמוניה. במקרים רבים, בני זוג מתלבטים אם לבחור באפיק הזה או לפנות ישר לגירושין. במאמר זה נסביר מהי תביעת שלום בית, כיצד מגישים אותה, מה ההבדל בין הגשתה כהליך ראשי לעומת בקשה בתוך הליך קיים, מדוע רק בית הדין הרבני מוסמך לדון בה, ומהן התוצאות האפשריות – בין אם הצלחה בשלום בית ובין אם כישלון המוביל להמשך הליכי גירושין.
מהי תביעה לשלום בית?
"תביעת שלום בית" היא תביעה משפטית שמגיש בעל או אישה יהודים לבית הדין הרבני, בבקשה שבית הדין יסייע להם לחזור לחיות יחד כבעל ואישה. במילים פשוטות, זוהי זעקה משפטית להצלת הנישואים. התביעה מוגשת על-ידי צד אחד של הנישואין המבקש בכל לבו לשקם את הקשר, כאשר הצד השני אינו מעוניין בכך או מתכוון להתגרש. בתביעה הזו מבקש/ת התובע/ת מבית הדין להורות לבן/בת הזוג "לשוב הביתה" ולחדש את חיי הנישואין התקינים – כולל מגורים משותפים ואף יחסי אישות – בתקווה שהזוג יתגבר על המשבר וישקם את הקשר.
חשוב לציין: תביעת שלום בית אינה הליך פורמלי בבתי המשפט האזרחיים, אלא הליך ייחודי לבית הדין הרבני, השואב את סמכותו מדיני המשפחה העבריים. בית הדין מטפל בה כענייני אישות, מתוך תפיסה דתית-ערכית שהנישואין הם ברי-שיקום. התביעה מנוסחת במסמך קצר, שבו התובע מפרט את הסיבות שבעטיין הוא מבקש שלום בית. לעיתים מפורטות התחייבויות שהצד המבקש מוכן לקבל על עצמו לתיקון המצב (למשל, ללכת לייעוץ זוגי, להפסיק התנהגות מסוימת שהפריעה לבן הזוג וכו'). המטרה היא לשכנע את הדיינים בכנות הרצון בשלום בית. תביעה זו שונה מתביעות אחרות בכך שהיא אינה מבקשת סעד כספי או פעולה משפטית רגילה, אלא הנחיה מוסרית ומשפטית לבני הזוג לחזור לחיי נישואים תקינים. עבור הצד שמגיש אותה, התביעה היא לעיתים צעד של אמונה ואהבה – ניסיון אחרון למנוע פירוק המשפחה.
כיצד מגישים תביעה לשלום בית?
הגשת תביעה לשלום בית נעשית אך ורק בבית הדין הרבני המוסמך, בדרך כלל בית הדין שבאזור המגורים האחרון המשותף של בני הזוג. לתביעה כזו יש שני אופני הגשה: כהליך ראשי עצמאי, או כהליך ביניים (משני) במהלך תביעת גירושין.
- הגשה כהליך ראשי: אם טרם נפתחה כל תביעה אחרת, ויש סכסוך בין בני הזוג, על פי החוק בישראל ראשית יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך ביחידת הסיוע (הליך גישור חובה מקדים – עליו נרחיב בהמשך המאמר התשיעי). רק לאחר שסיום הליך יישוב הסכסוך או קבלת אישור להמשיך, ניתן להגיש את התביעה לשלום בית לבית הדין הרבני. את התביעה מגישים באמצעות טופס ייעודי או כתב תביעה חופשי, שבו מפרטים את הרקע והסיבות לבקשה. יש לצרף צילום תעודת זהות כולל ספח (להוכחת פרטי הנישואין) ולשלם אגרת משפט (כ-300 ש"ח, משתנה מעת לעת).
- הגשה כהליך ביניים: במידה וכבר מתנהלת תביעת גירושין או תביעה אחרת בבית הדין הרבני, ניתן להגיש תביעת שלום בית במסגרת אותו תיק, ללא צורך לפתוח הליך חדש. במקרה כזה, אין חובת יישוב סכסוך נוספת. לעיתים קורה מצב שבו אחד הצדדים מגיש תביעת גירושין, והצד השני מגיש מנגד תביעת שלום בית – שני ההליכים יתבררו במקביל באותו בית דין. גם אם נפתח הליך בבית משפט לענייני משפחה בעניינים אחרים, עדיין שמורה הזכות לצד המעוניין בשלום בית לפנות במקביל לבית הדין הרבני בתביעה זו. חשוב לדעת שבית הדין הרבני מוסמך לקבל תביעת שלום בית גם אם הצד השני פנה לערכאה אזרחית בענייני רכוש או משמורת, שכן שלום בית הוא בסמכות ייחודית של בית הדין.
לאחר הגשת התביעה (בין אם כראשית ובין אם כביניים), מזכירות בית הדין פותחת תיק וקובעת מועד דיון דחוף יחסית. הדיון נערך בדלתיים סגורות (בדומה לכל דיוני משפחה) ובנוכחות שני בני הזוג. אין קהל, כדי לאפשר שיח חופשי ופתוח ככל האפשר. בית הדין עשוי, במקרים מתאימים, לנקוט צעדים ראשוניים מיד עם הגשת התביעה: למשל, אם קיים חשש שבן הזוג הנתבע ינסה להתחמק או לעזוב את הארץ, בית הדין יכול להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו עד לקיום הדיון, כדי לשמר את הסמכות ולמנוע הימלטות.
תביעה לשלום בית בהליך ראשי או בהליך ביניים
כפי שציינו, תביעת שלום בית ניתנת להגשה הן כהליך עצמאי והן במהלך הליכים אחרים – ולכל אפשרות משמעויות שונות:
- הליך ראשי ועצמאי: כאן מדובר במצב שבו בן זוג מחליט לנקוט יוזמה ולפנות ראשון לבית הדין הרבני כדי לבקש שלום בית, עוד לפני שננקט צעד לקראת גירושין. לדוגמה, אישה שחשה שבעלה מתרחק ומדבר על פרידה, יכולה להקדים ולהגיש תביעת שלום בית. הגשה ראשונית שכזו, מלבד הכוונה הכנה לשקם את היחסים, עשויה להיות בה גם שיקול אסטרטגי: פתיחת תיק שלום בית בבית הדין "מכניסה" את הסכסוך למסגרת הרבנית, וייתכן שתמנע מבית המשפט לענייני משפחה לטפל במקביל בעניינים הכרוכים (מכיוון שהתיק כבר נפתח ברבני, לצד השני יהיה קושי לפתוח תיק מקביל אזרחי בנושאים שהדין הרבני יכול לטפל בהם). בנוסף, בן הזוג היוזם מצטייר כמי שרוצה בשלום ולא בפירוק, דבר שיכול להשפיע על התרשמות הדיינים.
- הליך ביניים (תביעה כרוכה): זהו מצב נפוץ שבו כבר מתנהל הליך גירושין בבית הדין הרבני (או שהוגשה תביעת גירושין ועדיין לא הוכרע), ואחד הצדדים מבקש במסגרת אותו הליך שלום בית. למעשה, זוהי בקשה חלופית: "אם לא יוחלט על שלום בית, אבקש גירושין" או להפך – בן זוג המגיש תביעת גירושין יכול לכלול בה בקשה חלופית לשלום בית. הגשה כזו יוצרת פרדוקס: לכאורה, איך אפשר לרצות גם גירושין וגם שלום בית בעת ובעונה אחת? בתי הדין הרבניים דנו רבות בסוגיה הזו. כיום מקובל שיש מקום להגשת "תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין" – מתוך הבנה שטבעי לרצות לנסות שלום לפני פירוק, ואין בכך סתירה מהותית. ההליך הביניים מאפשר לבית הדין לדון בשני הנתיבים במקביל: תחילה לנסות לפשר בין בני הזוג, ואם יתברר ששלום בית בלתי אפשרי – לעבור לדיון בדרישת הגירושין.
חשיבות ההבדל: כאשר שלום בית מוגש בהליך ראשי, הוא לרוב מאותת שעדיין לא החל פירוק משפטי והצדדים אולי טרם התבצרו בעמדותיהם. הסיכוי לשיקום אולי גבוה יותר בשלב זה. לעומת זאת, כהליך ביניים, לרוב כבר שוררת מתיחות משמעותית (כי כבר החלו הליכי גירושין). שם, שלום הבית משמש לעיתים כאמצעי טקטי מצידו של אחד הצדדים כדי לעכב גירושין או לשפר עמדות – ולכן בית הדין בוחן בקפדנות את כנות הבקשה.
בכל מקרה, בית הדין בבואו לדון בתביעת שלום בית (ראשית או ביניים) יקיים דיון ענייני: ישמע את שני הצדדים, ישאל שאלות כדי להבין את מצב היחסים, וינסה להעריך האם יש סיכוי אמיתי לשיקום. ראוי לציין שגם בלי שהוגשה תביעה רשמית, בית הדין רשאי מיוזמתו להציע או לפסוק שלום בית במהלך דיון גירושין, אם יתרשם שיש סיכוי לאיחוי הקרעים.
סמכות בלעדית של בתי הדין הרבניים בתביעה לשלום בית
רק בית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעה לשלום בית. בתי המשפט האזרחיים (בית המשפט לענייני משפחה) אינם מכירים בעילה של "כפיית חיים משותפים" – במסגרת החוק החילוני אין אפשרות לבקש משופט פסק דין שמורה לבן זוג "לא לעזוב את הבית" או "לחזור לאהוב". הסיבה לכך נעוצה בהבדל בין הגישות: בית הדין הרבני, הפועל על פי דין תורה, רואה בנישואין ברית רוחנית ומשפטית שניתן ורצוי לשמר. לעומת זאת, המשפט האזרחי עוסק בזכויות ובחובות ולא יכפה יחסים אישיים. לכן, סמכות השיפוט הייחודית נתונה לרבני.
למעשה, גם בני זוג שלא החלו הליך גירושין – אם אחד מהם רוצה שלום בית, עליו לפנות ישירות לבית הדין. במידה ובני הזוג פנו תחילה לבית המשפט למשפחה בעניינים אחרים (למשל משמורת או רכוש), אין בכך כדי לשלול את זכותם או יכולתם להגיש במקביל תביעה לשלום בית בבית הדין. בתי המשפט מבינים שתביעה כזו היא עניין דתי-אישי שאינו בסמכותם, ולכן לא יתערבו בכך. חשוב להדגיש שמדובר בבני זוג יהודים – עבורם קיימת אפשרות שלום הבית. בני דתות אחרות או זוגות ידועים בציבור כמובן לא יפנו לערכאה דתית שתחייבם לחיות יחד.
בנוסף, הסכם שלום בית בין בני זוג (שנדון בהרחבה במאמר נפרד) ניתן לאשר גם בבית המשפט לענייני משפחה, אך אכיפת ההסכם – במובן של כפיית בני זוג להתנהג לפי שלום – אינה אפשרית באף ערכאה; בית המשפט יכול רק לתת תוקף של פסק דין להתחייבויות מסוימות בהסכם, אך לא לכפות יחסי אישות. לסיכום, בכל הקשור לתביעות "רגשיות" של שלום בית, הדין בישראל אומר את דברו בבירור: לבית הדין הרבני יש מונופול מוחלט על תחום זה.
מה הן התוצאות האפשריות של תביעה לשלום בית?
תביעת שלום בית יכולה להסתיים בכמה דרכים, בהתאם להתפתחות היחסים ולהחלטת בית הדין:
- קבלת התביעה – ניסיון לשלום בית: זהו התרחיש האופטימי מבחינת מבקש התביעה. אם בית הדין מתרשם שיש הצדקה וסיכוי לשיקום, הוא עשוי לפסוק פסק דין לשלום בית. בפסק הדין בית הדין יורה לצדדים לחדש את חייהם יחד, לעיתים תוך הנחיות קונקרטיות: למשל, לפנות לייעוץ זוגי או טיפול משפחתי, לקבוע מגורים משותפים שוב, ולהתנהל בכבוד הדדי. פסק דין כזה למעשה מחייב את שני בני הזוג לנסות לשקם את הנישואין. חשוב להבין שאין בכוחו של בית הדין לוודא בפועל ששלום הבית מתקיים בהרמוניה – אך הפסק מכניס את הצדדים למסגרת מחייבת לנסות. כאשר תביעת שלום בית מתקבלת ובני הזוג שבים לגור יחד, יש לכך גם השלכות משפטיות נוספות: האישה, למשל, תהיה זכאית מחדש לקבל מזונות אישה ומדור (מדור – זכות למדור שקט ושלו, כלומר מגורים ראויים) מהבעל, ככל שנפרדו לפני כן. במילים אחרות, מעמדם חוזר להיות כבני זוג לכל דבר, עם כלל הזכויות והחובות הנלוות.
- דחיית התביעה – שלום בית נדחה: ייתכן מצב שבית הדין, לאחר ששמע את הצדדים, דוחה את תביעת שלום הבית. זה יקרה אם הדיינים משתכנעים שהמבקש אינו כן, או שהנישואין התדרדרו לנקודה שאין סיכוי ממשי להבראה. למשל, במצב של אלימות קשה, בגידה עמוקה או סכסוך מתמשך ללא תקשורת – בית הדין עשוי לקבוע שאין טעם לכפות ניסיון שלום בית. דחיית התביעה למעשה מסירה את המכשול מדרכו של הליך הגירושין: אם במקביל תלויה ועומדת תביעת גירושין, היא תוכל להתקדם (ולעיתים קרובות בית הדין מיד פונה לדון בדרישת הגירושין). דחייה כזו היא סימן ברור לכך שהמערכת המשפטית לא רואה אפשרות לאיחוד, והשלב הבא יהיה בדרך כלל פתיחת פרק הגירושין.
- קבלת התביעה – אך סירוב של אחד הצדדים לקיים את פסק הדין: תרחיש מצער אך לא נדיר הוא שבית הדין מקבל את תביעת שלום הבית ומורה על חזרה לחיים משותפים, אולם בן הזוג השני מסרב לציית. למשל, הבעל לא מוכן לחזור הביתה, או האישה לא מסכימה לשוב לחיי אישות. במצב כזה, בית הדין לא יכול "להביא בכוח" אדם הביתה, אך הוא בהחלט יכול להפעיל סנקציות עקיפות. במקרה של סירוב, רשאי בית הדין להכריז על הצד המסרב כ"מורד" (אם זו אישה – "מורדת"). הכרזה זו היא בעלת משמעות הלכתית רצינית: גבר שמוכרז כמורד מסתכן בכך שבית הדין יחייב אותו ליתן גט ולשלם לאשתו את כתובתה ואף מזונותיה עד לגט, לבקשת האישה. אישה שמוכרזת כמורדת מסתכנת באובדן מזונותיה וכתובתה כלפי בעלה. ההיגיון הוא שאם בית הדין קבע שעליהם לחיות יחד והצד מסרב – הוא מפר את חובות הנישואין, וזה עצמו הופך לעילת גירושין נגדו. כך, באופן פרדוקסלי, תביעת שלום בית שלא צלחה יכולה להאיץ בסופו של דבר את הגירושין, משום שהצד שסירב עלול להיענש משפטית והצד שביקש שלום בית זוכה ביתרון בדיון על פירוק הנישואין.
- הסכמה חיצונית ופשרה: לפעמים, עצם הגשת תביעת שלום בית מדרבנת את בני הזוג להידבר מחוץ לכותלי בית הדין. ייתכנו מקרים בהם הצדדים, בהמלצת הדיינים, מגיעים לידי הסכם שלום בית ביניהם – שבו הם בעצמם קובעים את התנאים לניסיון השיקום (למשל שהבעל יפסיק הרגל מסוים, שהאישה תלך לטיפול, וכו'). אם הם מצליחים לגבש הסכם כזה, ניתן להגישו לאישור בית הדין או בית המשפט לענייני משפחה, והוא יקבל תוקף של פסק דין. הסכם כזה ניתן לאכיפה משפטית מבחינת סעיפיו הכספיים, אם כי כמובן שלא ניתן לכפות בו הרמוניה.
סיכום
תוצאת תביעת שלום בית יכולה להיות הצלת הנישואין אם שני הצדדים משתפים פעולה תחת הנחיית בית הדין, או לחלופין – הכרה רשמית בכך שהנישואין הגיעו למבוי סתום ואז מעבר לשלב הגירושין. בכל מקרה, עצם הגשת התביעה מעבירה מסר ברור: אחד הצדדים נאבק על הקשר. גם אם שלום הבית לא יצלח, בית הדין יזכור את הנכונות שהפגין אותו צד, מה שעשוי להשפיע בהמשך על שיקול דעתו בעניינים כמו כתובה, מזונות ויתר הסוגיות הנלוות.
