שלום בית ולחילופין גירושין – מה זה אומר?
"שלום בית ולחילופין גירושין" הוא מונח המשלב בתוכו שני מושגים שנראים מנוגדים: הרצון להציל את הנישואין מחד, וההכנה לגירושין מאידך. זהו ביטוי משפטי הנפוץ בבתי הדין הרבניים בישראל, שמשמעותו כי אחד מבני הזוג מבקש מבית הדין שתי בקשות חלופיות: תחילה ניסיון לשלום בית, ואם זה לא יצלח – גירושין. הסיטואציה הזו מעלה שאלות ותהיות: כיצד ניתן באותה נשימה לרצות גם לתקן את הקשר וגם לפרקו? האם זו אסטרטגיה או כנות? במאמר זה נסביר מהי תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין, נבחן את ה"פרדוקס" הטמון במהלך כזה, נראה מה מתרחש כאשר ניסיון שלום הבית נכשל, ונבהיר מתי ובעבור מי האפשרות הזאת רלוונטית.
מהי תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין?
תביעה לשלום בית ולחלופין גירושין היא הליך משפטי ייחודי הנהוג בבתי הדין הרבניים, שבו בן זוג (בדרך כלל במסגרת פתיחת תיק בבית הדין) משלב שתי עילות בתביעה אחת: בראש ובראשונה מבוקש שלום בית – שיקום חיי הנישואין – אך יחד עם זאת מבוקש, לחלופי ובמקרה ששלום הבית לא יצלח, סעד של גירושין ופירוק קשר הנישואין. זו למעשה תביעה "כפולה" עם אופי תנאי: הצד התובע אומר לבית הדין, "אני רוצה להציל את הנישואין, אך אם תראו שאין סיכוי – אבקש שתפסוק על הגירושין כולל כל תנאיהם".
תביעה כזו מוגשת לרוב בכתב אחד, למשל: "פלונית מגישה תביעה לשלום בית, ולחילופין – במידה ובית הדין יתרשם שאין אפשרות להשכין שלום – תביעת גירושין וכריכת כלל העניינים הנלווים (משמורת, מזונות, רכוש וכו')". המניעים להגשת תביעה משולבת שכזו יכולים להיות שונים:
- לעיתים מגיש התביעה באמת מצוי בקונפליקט – הוא או היא רוצים בכל לב שהנישואין ימשיכו, אך מבינים שאי אפשר לכפות על בן הזוג השני להישאר, ולכן מכינים את "תוכנית ב'" לגירושין בתנאים הוגנים.
- בפעמים אחרות, השילוב נובע משיקול טקטי: באמצעות הכללת הגירושין כחלופה בתביעה, מבטיח התובע שבית הדין הרבני יקנה סמכות גם לדון בגירושין ובעניינים הכרוכים בהם (מכאן הביטוי "תביעה כרוכה"). כלומר, גם מי שבעיקר רוצה שלום בית עשוי להוסיף את רכיב הגירושין כדי "לתפוס סמכות" בבית הדין על כל הנושאים (משמורת ילדים, מזונות, רכוש וכו'), למקרה שהנישואין לא יינצלו.
התוצאה היא שבית הדין, מול תביעה שכזו, דן תחילה בחלק של שלום הבית, אך ברקע מונחת לפניו גם בקשת הגירושין עם הפרטים הנלווים. מבחינה פרוצדורלית, התביעה הזו נחשבת תביעת גירושין לכל דבר ועניין, רק שבתוכה יש בקשה לנסות שלום בית קודם. על כן, בית הדין בפתיחת ההליך לרוב יקבע דיון שבו ישמע על מצב הנישואין. אם יתרשם שיש מקום לשלום בית, ינסה לכוון את הצדדים לכך. אם יתברר בדיון או לאחר זמן מה ששלום הבית אינו אפשרי – בית הדין יעבור לדון בתנאי הגירושין (ויכול, במסגרת אותה תביעה, לתת פסק דין לגירושין ולפסוק בענייני מזונות, רכוש וכד').
הפרדוקס שבהגשת תביעה כרוכה לשלום בית ולחילופין גירושין
הגשת תביעה המבקשת בעת ובעונה אחת שלום בית וגם גירושין יוצרת, לכאורה, סתירה פנימית. בתי הדין הרבניים לא אחת כינו זאת "בעיה של כנות התביעה": אם אדם באמת רוצה בשלום בית, איך ייתכן שהוא גם "מעוניין באמת ובתמים" בגירושין (תנאי שנדרש כדי לכרוך עניינים)? ולהפך – אם הוא נחוש להתגרש עד כדי כריכת עניינים, האומנם רצונו בשלום בית אינו אלא טקטי? סוגיה זו נדונה בפסיקות שונות.
בית הדין הרבני הגדול ובג"ץ הבהירו כי תנאי לקיום דיון לגירושין עם כריכה (דיון בענייני משמורת/מזונות וכו' במסגרת הרבני) הוא שתביעת גירושין תהיה כנה – כלומר, שלא הוגשה למראית עין רק כדי לבחור ערכאה. בדומה, גם תביעת שלום בית נבחנת על בסיס כנות – בית הדין לא יקבל בקשה לשלום אם ברור שהיא מזויפת ונועדה לעכב את ההליך. נמצא שיש כאן מבחן דו-ראשי של כנות: הן לגבי רצון האמיתי בשלום והן לגבי נכונות אמיתית לגירושין. על פניו, קשה לעמוד בשניהם בו זמנית.
עם זאת, בתי הדין מצאו צידוק רעיוני לשילוב הזה. הם מדמים זאת לפסוק "וקראת אליה לשלום" לפני יציאה למלחמה – כלומר, לפני שפונים למלחמת הגירושין, ראוי לפנות לשלום. בפס"ד ידוע, בית הדין הרבני פסק שאין פגם בכך שתביעת גירושין "כמו חילופית היא לתביעת שלום בית" – זוהי דרכה של כל תביעת גירושין, שתמיד קודם לה ניסיון כלשהו לשלום. לפיכך, אין סתירה לוגית בהגשת "שלום בית ולחלופין גירושין": ניתן לומר שהתובע מעוניין בלב שלם בשלום, אך אם הצד השני יתעקש ולא ירצה – הוא מבקש שהדין יפסוק גירושין (וכך, גם עמידה בתנאי הכנות מתקיימת: כנות לרצות שלום, וכנות להיות מוכן לגירושין כשאין ברירה).
למרות ההסבר התאורטי, השילוב הזה עדיין דורש שכנוע. בן זוג המגיש תביעה כזו צריך להציג חזית אמינה: להראות לרבנים (ולדעת, גם לבן הזוג השני) שהוא באמת מעדיף שלום בית. למשל, יפרט בצער את הנסיונות שעשה, את נכונותו לקבל תנאים לשיפור, וכד'. בו בזמן, הוא או היא צריכים להראות שמודעים לכך שאם שלום לא יצא – מבקשים לקבל גט ותנאים צודקים. זהו איזון עדין. אם בית הדין יתרשם שהתובע רק משחק משחק ומראש רוצה גירושין, הוא עלול לקבוע שהתביעה אינה כנה ולסרב לכרוך את העניינים. מנגד, אם יתרשם שהתובע בעצמו לא באמת רוצה להתגרש (כלומר, תביעת הגירושין "על תנאי" לא באמת רצינית), הוא עשוי גם כן שלא להעניק סמכויות (למשל, לא לדון ברכוש במסגרת הזו). לכן, הפרדוקס של כנות הוא אתגר באסטרטגיה הזו. עורכי דין מיומנים יכינו את התובע להסביר את עצמו היטב כדי לעבור את מבחן הכנות הכפול.
במישור הרגשי, השילוב הזה יוצר לעיתים קרובות מתח בין בני הזוג עצמם: הצד הנתבע יכול לחוש בלבול או טינה – "הוא אומר שרוצה שלום בית אבל כבר עם רגל אחת בחוץ". ישנם מקרים שבהם תביעה לחלופין דווקא פוגעת בסיכוי לשלום, כי בן הזוג השני מרגיש אולטימטום. לכן, לא בכל מצב מומלץ לנקוט בשיטה הזו. לפעמים עדיף למבקשי שלום בית להשאיר את עניין הגירושין בצד, כדי לא לאתגר את האמון. אך במקרים אחרים – במיוחד כאשר יש חשש שהצד השני ירוץ לבית משפט ו"יסגור עניינים" – צעד משולב כזה נחשב להגנה מתבקשת.
מה קורה כאשר התביעה לשלום בית נכשלה?
כאשר מוגשת תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין, אפשרויות ההמשך תלויות בהצלחה או כישלון של חלק "שלום הבית":
- אם שלום הבית מצליח: במקרים לא רבים, אך קיימים, שני בני הזוג אכן מצליחים לגשר על הפערים ביניהם בעקבות התהליך. אם בפועל הם חוזרים לחיות בהרמוניה, החלק של "לחילופין גירושין" פשוט אינו יוצא לפועל. בני הזוג יכולים לבקש מבית הדין להקפיא את המשך ההליך או למחוק את חלק הגירושין, כי אין בו עוד צורך. לעיתים נשאר התיק פתוח זמן-מה כ"פתחון ביטחון", אך בפועל אם השלום מתקיים – הדיון בגירושין לעולם לא יגיע. חשוב לציין: אם בני הזוג התפייסו, אך כבר כרכו ענייני רכוש או מזונות בתביעה, ניתן בהסכמה לדחות את הדיון בהם, או להגיע להסכמות חדשות (למשל, לבטל תביעות רכוש).
- אם שלום הבית נכשל: זהו התרחיש השכיח יותר. כישלון יכול להתבטא בכך שבן הזוג השני מסרב לכל ניסיון שלום, או שנעשה ניסיון אך הוא התפרק לאחר זמן קצר. במקרה כזה, ההליך פשוט ממשיך באופן אוטומטי לגירושין. כלומר, בית הדין שכבר דן בתיק, יאמר: "מששלום הבית לא עלה יפה, עוברים לבירור הגירושין". מאותה נקודה, התיק מתנהל כתיק גירושין רגיל: בית הדין יבדוק האם יש עילת גירושין תקפה (אם הצד השני מתנגד להתגרש), או יאשר גירושין בהסכמה אם שניהם כבר מבינים שאין מוצא. יתרון משמעותי למי שהגיש תביעה משולבת הוא שכעת כל העניינים הנלווים כבר תחת סמכות בית הדין (בהנחה שהכריכה התקבלה). זאת אומרת, אם למשל האישה הגישה "שלום בית ולחילופין גירושין" וכרכה מזונות ילדים וחלוקת רכוש, הרי שעכשיו – משהתביעה עברה למסלול גירושין – בית הדין ידון גם במזונות הילדים, במשמורת וברכוש יחד עם הגט. הצד השני לא יכול פתאום לרוץ לבית משפט לענייני משפחה בנושאים אלו, כי הסמכות ננעלה בבית הדין (בכפוף לתנאי הכריכה). כך, למרבה האירוניה, אדם שבליבו רצה שלום בית אך נערך גם לגירושין, מוצא את עצמו בעמדה משפטית נוחה יותר בהליכי הגירושין.
השלכות הכישלון על זכויות הצדדים: אם שלום הבית לא צלח בגלל התנהלות אחד הצדדים (למשל, אחד המשיך לבגוד או לסרב לחזור), הדבר יכול להשפיע בדיון הגירושין. בית הדין עשוי לראות בצד שסיכל את שלום הבית כמי שאשם בפירוק – מה שעלול להשפיע על פסיקת כתובה, מזונות אישה וכדומה. לדוגמה, אישה שהתחייבה בהסכם שלום בית להפסיק קשר עם אדם זר אך לא עמדה בכך – יכולה להיחשב "מורדת" ולאבד כתובתה. באופן דומה, בעל שהבטיח להשתפר (נניח, להיגמל מהימורים) ולא עשה זאת – בית הדין עשוי לחייבו בגירושין ולפסוק לאישה תנאים משופרים (כמו תשלום כתובה מלאה) בשל הבטחתו שהופרה.
יישום חלקי של ההסכם החלופי: לעיתים, עוד בטרם הושג שלום בית, בני הזוג בתביעה החלופית מגיעים להסכם – "הסכם שלום בית ולחלופין גירושין" – שבו הם מעלים על הכתב גם התחייבויות לשלום וגם תנאי גירושין מוסכמים אם ייפרדו. אם שלום הבית נכשל, ההסכם (שכבר אושר בבית הדין) נכנס לתוקף בחלק השני שלו, ובית הדין ייתן לגירושין תוקף על פי התנאים שנקבעו. למשל, ההסכם כבר קובע איך לחלק את הדירה ומה סכום המזונות – אזי במתן הגט, אותם סעיפים יתממשו. זה כמובן חוסך דיונים ומבטיח שהפרידה תתבצע לפי מה שהוסכם מראש.
לסיכום, כאשר "שלום בית ולחילופין גירושין" הופך בסופו של דבר ל"גירושין" בלבד, היתרון הוא בסדר ובמסגרת שהוכנו מבעוד מועד. הצד שביקש שלום לפחות יודע שניסה הכל לפני הפירוק, ובמקביל דאג להגן על עצמו בהליך הגירושין. למרות האכזבה האפשרית מכישלון הניסיון לשלום, תביעה חלופית מנוהלת היטב מאפשרת לסיים את הנישואין בצורה מוסדרת יותר, ולעיתים אף מהירה יותר, מאשר במקרה שבו ישר פונים לגירושין ללא ניסיון פיוס.
מתי ניתן להגיש תביעת לשלום בית ולחילופין גירושין?
האופציה של שילוב שלום בית עם גירושין רלוונטית בנקודת הזמן שבה שוקלים לפתוח בהליכי גירושין, אך עוד קיימת תקווה או רצון לפחות מצד אחד לשקם את הקשר. לרוב, התרחיש הוא כך: אחד מבני הזוג נחוש להתגרש, והשני מתנגד ומבקש שלום בית. במצב כזה, הצד שרוצה שלום בית עשוי לבחור במהלך משולב – במקום להגיש רק שלום בית (שאילו ייכשל, הוא יישאר לא מוגן בנושאים האחרים), מגישים את שתי האפשרויות. לכן, מבחינה טקטית, מי שמשתמש בתביעה "ולחילופין" הוא לרוב הצד הפחות להוט להתגרש אך שרוצה לשמור על שליטה בהליך אם בכל זאת יתגרשו. למשל, אישה שמקווה להציל את הנישואין אך חוששת שבעלה ינצל את הזמן להבריח רכוש או יגיש תביעה בערכאה שתפגע בה – תעדיף לפתוח תיק שלום בית ולכרוך בו את ענייני הגירושין, כך שאם בעלה ימשיך להתעקש, היא תנהל את הגירושין בבית הדין שכבר דן בעניינם. דוגמה אחרת: בעל שמוכן לתת לנישואין הזדמנות אחרונה אבל יודע שאם אשתו תתעקש להתגרש, עדיף לו שהדבר יידון ברבני (שלמשל יתחשב בעילת הבגידה שלה) – יגיש תביעה חלופית.
מבחינת עיתוי, יש להגיש תביעה כזו עם פתיחת ההליך בבית הדין הרבני. כלומר, ברגע שמחליטים לפנות לרבני (או מיד כשמסתיים הליך יישוב סכסוך החובה), כותבים בכתב התביעה את שני החלקים. אם למשל כבר הוגשה תביעת גירושין "נקייה" ללא שלום בית, והצד השני רוצה כעת להוסיף שלום בית – ניתן במקרים מסוימים לתקן את כתב התביעה או להגיש תביעה נפרדת. אך זה פחות יעיל, ועדיף לכלול מלכתחילה את שתי הבקשות.
עוד נקודה: לא בכל מצב בית הדין יאפשר כריכה של עניינים בתביעה חלופית. כפי שהובהר, אם נדמה לדיינים שהתביעה לגירושין אינה אלא "איום ריק" או טקטיקה לא כנה, הם יכולים לפצל – לדון בשלום הבית אך לא לקבל סמכות על שאר העניינים. לכן, הגשת תביעה כזו מתאימה במיוחד כאשר קיימת סבירות אמיתית ששני התרחישים עלולים לקרות. אם סיכוי שלום הבית אפסי והמבקש יודע זאת בליבו, עדיף אולי שיגיש ישר תביעת גירושין וייתפס ככן. ואם מנגד הוא בכלל לא מוכן לשמוע על גירושין, אין טעם שיצהיר בתביעתו "לחילופין גירושין". במילים אחרות, תביעה לשלום בית ולחלופין גירושין מתאימה כאשר בן הזוג נמצא במקום ביניים – הוא מקווה לטוב ביותר אך מתכונן לגרוע ביותר.
ישנם מגזרים בהם אפשרות זו נפוצה: למשל, בקרב שומרי מצוות, אישה עשויה להגיש כך כדי להראות לרבנים שעשתה הכל כדי לא לפרק את הבית (דבר החשוב לטעמי בית הדין), ובמקביל לא להיוותר חסרת כל אם הבעל יתעקש לגט. גם גברים לעיתים מגישים כך במצבים בהם הם רוצים למנוע מהאישה לקבל יתרון בערכאה אזרחית, אבל מוכנים בכל זאת לנסות שלום (או לפחות להפגין נכונות).
סיכום
"שלום בית ולחילופין גירושין" הוא צעד שנועד למקרים מורכבים – כשיש עדיין ניצוץ רצון להציל את הקשר אך גם צורך מגננתי לקבוע את זירת הקרב במקרה של גירושין. זהו מהלך עדין, שיש לנקוט בו לאחר יעוץ משפטי ואסטרטגי, כדי לוודא שהוא ישרת נכונה את מטרותיכם ולא יפגע באמון ביניכם. במידה והוא מתבצע, חשוב מאוד לעשותו בתום לב ומתוך הבנה של המשמעויות: להיכנס לתהליך בנכונות אמיתית לשלום בית, אבל בלי נאיביות – מוכנים להמשך הדרך אם השלום לא יגיע.
