הסכם שלום בית

23/11/2025

הסכם שלום בית הוא הסכם ייחודי ורב-משמעות עבור זוגות הנמצאים במשבר נישואין, אך עדיין לא ויתרו על ניסיון לשקם את הקשר. זהו מסמך שבעזרתו בני הזוג מנסים לקבוע כללים והבנות כדי להשיב את השלום לביתם, תוך שהם לעיתים גם נערכים לאפשרות שהניסיון ייכשל. הסכם כזה דורש עדינות וגמישות – הוא מקצועי ומשפטי מחד, אך טעון ברגש ובתקווה מאידך.

במאמר זה נסביר מהו הסכם שלום בית, נפרט מה בדרך כלל כלול בו, נבדוק את שאלת אכיפת הסכם לשלום בית – האם ניתן לכפות על בני זוג לקיים אותו או מה עושים כשהוא מופר, נדון למי מתאים ומתי כדאי לערוך הסכם כזה, ולבסוף נראה מה קורה אם ההסכם מופר ומהן ההשלכות. כל זאת בשפה בהירה ונגישה, על מנת לתת תמונה מלאה של נושא לא-שגרתי אך חשוב זה בדיני המשפחה.

מה זה הסכם שלום בית?

הסכם שלום בית הוא הסכם כתוב בין בני זוג נשואים (או ידועים בציבור) שבו הם מתחייבים לנסות לשקם את נישואיהם ולשפר את מערכת היחסים ביניהם, תוך קביעת תנאים והתחייבויות הדדיות שיסייעו בכך. זהו הסכם שנועד לתת "צ'אנס אחרון" לנישואין, על ידי כך שמעלים על הכתב את הנקודות שגרמו למשבר ואת הפתרונות שמקבלים על עצמם כדי להתגבר עליו.

לעיתים קרובות, הסכם שלום בית מגיע כשלב מקדים או חלק ראשון מתוך הסכם משולב שנקרא "הסכם שלום בית ולחלופין גירושין" – כלומר, חלקו הראשון עוסק בשלום בית, וחלקו השני (שייכנס לתוקף רק אם השלום ייכשל) כבר מסדיר גירושין עתידיים. עם זאת, ניתן לערוך גם הסכם שלום בית "טהור" שלא מדבר על פרידה כלל, אלא רק על ניסיון השיקום.

הרעיון המרכזי: בני הזוג מבינים שבלי שינוי משמעותי, נישואיהם לא ישרדו. במקום להיגרר מייד לגירושין, הם קובעים בהסכם תקופת ניסיון שבה ישנו מאמץ הדדי לתקן את הדרוש תיקון. ההסכם מעגן למשל: "הבעל מתחייב להפסיק לשתות אלכוהול לחלוטין ולפנות לטיפול גמילה", "האישה מתחייבת לנתק קשר עם אותו ידיד שהפריע לנישואין ולחזור לייעוץ זוגי יחד עם הבעל", "שני הצדדים מתחייבים ללכת ל-X פגישות ייעוץ זוגי וליישם את המלצות המטפל", ועוד תנאים מגוונים לפי הנסיבות.

בנוסף, הסכם שלום בית עשוי להסדיר את מצב העניינים בתקופת הניסיון: למשל, אם קודם לכן היו פרודים – אולי קובעים שיחזרו לגור ביחד לתקופת ניסיון של 3 חודשים. אם היו מריבות על כסף – קובעים מנגנון הוצאות משותף שיקטין חיכוכים.

רכיב חשוב נוסף: לעיתים, בני זוג משלבים בהסכם שלום בית גם סעיפים של "מה אם זה לא יעבוד". לדוגמה: "אם עד תאריך X אחד הצדדים יודיע שהניסיון נכשל, אזי הצדדים ייפרדו לפי התנאים שפורטו (חלוקת רכוש, משמורת וכו')." זה בעצם החלק של "ולחלופין גירושין". כך, שני הצדדים נכנסים לניסיון מתוך ידיעה ברורה מה יקרה אם יפרדו – וזה דווקא מעניק ביטחון לתהליך, כי מונע חשש ש"אתקע ללא כלום אם אתן צ'אנס".

חשוב להדגיש: הסכם שלום בית הוא מסמך משפטי לכל דבר, אך אופי ההתחייבויות בו שונה מהסכם פיננסי. הוא עוסק בהתנהגות אישית וביחסים. למשל, קשה לאכוף ישירות הבטחה "להיות נחמד יותר לחמות" – זה יותר הבנה מוסרית. ובכל זאת, עצם כתיבת ההסכם יוצרת מחויבות רגשית ומוסרית גדולה יותר להשתדל.

מה כלול בהסכם לשלום בית?

תוכן ההסכם משתנה מאוד מזוג לזוג, בהתאם לבעיות אותן הם מנסים לפתור. עם זאת, ישנם סעיפים נפוצים ועיקריים שמרכיבים הסכמי שלום בית רבים:

הצהרת כוונות: בתחילת ההסכם בדרך כלל מופיעה פסקת מבוא שבה שני בני הזוג מצהירים שהם מעוניינים לתת סיכוי אמיתי נוסף לנישואיהם ולפעול במשותף לשיקום היחסים ביניהם, מתוך רצון טוב ואהבה (ככל שיש). זו הצהרה "חגיגית" שמכניסה אותם למצב תודעתי של שיתוף פעולה.
התחייבות לטיפול/ייעוץ זוגי: כמעט כל הסכם שלום בית כולל הסכמה לפנות יחד לטיפול זוגי או ייעוץ נישואין מקצועי. לרוב מציינים שם המטפל (אם כבר נבחר), התדירות (למשל, "ייפגשו לפחות פעם בשבוע במשך 3 חודשים"), והתחייבות לשתף פעולה בטיפול ולנסות יישם את ההמלצות. הרבה זוגות זקוקים לסיוע מקצועי כדי לשבור דפוסים, ולכן זה סעיף קריטי.
שינויי התנהגות ספציפיים: כאן בא החלק המותאם אישית: כל צד מתחייב לשינויים קונקרטיים בהתנהגותו שתרמו למשבר. לדוגמה:
- אם העילה למשבר היא בגידה: הצד הבוגד מתחייב לנתק כל קשר עם האדם השלישי, למסור גישה לטלפון/מייל לבן הזוג השני לתקופה מסוימת כהוכחת שקיפות, להימנע מכל סיטואציה בעייתית (למשל אם זה בעבודה – אולי אפילו לעזוב את מקום העבודה אם זה אפשרי).
- אם יש בעיית אלימות או כעסים: הצד הפוגע מתחייב להשתתף בקבוצת שליטה בכעסים או טיפול פרטני בניהול כעס, להתחייב שלא להרים קול או יד, ואולי סעיף שמגדיר שתקיפה חוזרת תיחשב עילה מיידית לגירושין עם סנקציות.
- אם מדובר על התמכרות (אלכוהול, הימורים וכו'): הצד המכור מתחייב להיכנס לתוכנית גמילה מקצועית, להשתתף במפגשי AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) למשל, לא להכניס אלכוהול לבית, להסכים לפיקוח מסוים.
- אם הבעיה היא חלוקת תפקידים או מטלות בית: אפשר לפרט חלוקה חדשה שעליה מסכימים – מי עושה מה ומתי, כדי למנוע טענות עתידיות. לפעמים אפילו כותבים לוח זמנים למשל: הבעל יביא את הילדים מהגן בימים X, האישה תכין אותם בבוקר בימים Y, וכו'.
- סוגיה של יחסים עם משפחת המוצא: אם למשל חיכוכים בין אשה לחמות, ניתן לכלול סעיף שכל צד יגן על בן זוגו מפני התערבות חיצונית, או הגבלה של ביקורי בני משפחה מסוימים.
- אינטימיות: אם הבעיה היתה ריחוק רגשי או היעדר זמן זוגי, אפשר להכניס סעיף מחייב-מהנה כמו "הצדדים יקבעו ערב זוגי פעם בשבועיים ללא הילדים". גם נושאים אינטימיים יותר – למשל, התחייבות לפנות למטפל מיני אם הייתה בעיה. תלוי כמה פתוח ונוח להם לכתוב.
משך תקופת הניסיון: בהרבה הסכמים מוגדר פרק זמן לניסיון שלום הבית. למשל: "הצדדים מסכימים שתקופה זו תימשך 6 חודשים החל מיום X. בתום תקופה זו, אם יחליטו להמשיך להיות יחד – ייחשב שההסכם מתבטל כי השיג מטרתו. אם יחליטו להיפרד – יפעלו לפי פרק הגירושין (אם קיים)". הגדרת משך עוזרת, כי ניסיון לא יכול להימשך לנצח ללא החלטה – מונע סחבת.
הסדרת עניינים כספיים בזמן הניסיון: לעיתים, במיוחד אם קודם היו פרודים או בהליכי גירושין, יש צורך להסדיר מה קורה מבחינה כספית בתקופת הניסיון. למשל: אם האישה חזרה הביתה ונסגר תיק המזונות הזמניים, אבל הניסיון נכשל – תיתכן פגיעה כספית. לכן, אפשר להסכים שהבעל ימשיך לשלם סכום X כמזונות בתקופת הניסיון (אולי מופחת), או לפחות יישא בכלכלת הבית שווה בשווה. חשוב שאף צד לא ירגיש מנוצל כלכלית בתקופה הזו.
מגורים ועיניני היומיום: אם לפני כן בני הזוג חיו בנפרד, הסכם שלום הבית יקבע האם הם חוזרים לגור יחד תחת קורת גג אחת (בדר"כ כן, הרי מנסים שלום). אם כן, אפשר לציין מי יחזור ומתי, ומה קורה עם שתי הדירות (למשל: משכירים אחת בתקופת הביניים? סוגרים את הדירה השכורה?).
אם היו מעורבים ילדים בפרידה – קובעים שגרת הילדים מחדש (ישובו לראות את שני ההורים בבית אחד וכו').
ענייני אמון ופיקוח: לפעמים צד שנפגע דורש אמצעי ביטחון. למשל, אחרי משבר אמון, האישה אולי רוצה גישה חופשית לפלאפון של בעלה לזמן מה, או הבעל מבקש שתשתף מיקום בנייד כשהיא יוצאת (זה אישי, חלק מהזוגות מוכנים לזה זמנית לשם שיקום אמון). אם מסכימים – אפשר לכתוב זאת כהתחייבות, בגבולות מוסכמים.
חובות וזכויות הלכתיות: אם מדובר בדתיים, ייתכן ויכללו סעיפים על חזרה להקפדה בדברים שהתרופפו (שמירת נידה, תיפקוד דתי מסוים) כי זה גורם לפעמים למשברים.

כמו שניתן לראות, הסכם שלום בית תפור בדיוק לפי הבעיה. חלק מהסעיפים הם מעין "כללי התנהגות" (שאין בדרך כלל בהסכמים משפטיים אחרים), וחלק – הסדרת שגרה ומטלות.

האם ניתן לאכוף הסכם לשלום בית?

זו שאלה מורכבת. מצד אחד, הסכם שלום בית (בפרט אם אושר בבית הדין או בית משפט) הוא חוזה משפטי מחייב. מצד שני, תוכן ההתחייבויות בו הוא לעיתים רגשי ואישי, מהסוג שקשה לכפות בכוח. לא ניתן, למשל, לכפות בצו בית משפט על אדם "לאהוב ולכבד" את בן זוגו. לא ניתן גם לאכוף ישירות הבטחה לקיים יחסי אישות (זה נגד עיקרון שאין כפייה על חיי אישות). לכן, במובן הזה – חלק מהסעיף אינם אכיפים ישירות.

מה שכן, יש בהסכם בדרך כלל אלמנטים נזיקיים וכלכליים שאפשר לאכוף: נניח שבמסגרת ניסיון שלום הבית סוכם שהבעל ישלם סכום חודשי לאשתו (כסוג של מזונות או דמי כיס) – את זה ניתן לאכוף בהוצאה לפועל אם לא משולם. או אם הוסכם על סדרי ראייה לילדים בתקופה (אם היו פרודים) – אפשר לגשת לבית משפט אם מישהו מפר זאת.

אך בעיקר, אכיפה מתבצעת בצורה של סנקציות עקיפות: הסכם שלום בית לרוב קובע מה יקרה אם אחד הצדדים יפר אותו. בתי הדין הרבניים במיוחד נוקטים עמדה שכאשר מישהו מסרב לקיים שלום בית שנפסק או שהוסכם – אפשר להכריז עליו כ"מורד/ת" עם ההשלכות: אישה מורדת עלולה לאבד מזונות וכתובה, בעל מורד יחויב לתת גט ולשלם כתובה.

אם ההסכם קיבל תוקף פסק דין רבני, ובן זוג מפר בבוטות (למשל, סירב ללכת לטיפול וממשיך בהתנהגות פסולה), בן הזוג השני יכול לפנות לבית הדין ולומר "בעלי/אשתי הפר/ה את התחייבותו לשלום בית – אבקש לעבור לגירושין ולהפעיל הסנקציות". בית הדין עשוי אז, כמוסבר במאמר על שלום בית, להכריז על אותו צד כמורד/ת.

בנוסף, לעיתים מכניסים סנקציות מוסכמות בהסכם: למשל, "במקרה שפלוני יפר את סעיף 4 (שתייה חריפה) – מוסכם כי ישלם לאשתו פיצוי חד-פעמי בסך 50,000 ש"ח וכן ייצא מהבית מיידית לבקשתה". או "אם אחד הצדדים חזר לקשר עם צד ג' בניגוד להתחייבותו – מוסכם כי הגירושין ייצאו לפועל מייד, האישה תהיה זכאית למלוא כתובתה בנוסף לחלוקת רכוש". סעיפים כאלה נועדו להרתיע ולתת תמריץ לקיים את ההסכם. ניתן לאכוף אותם כמו כל סעיף בהסכם: אם הפרת, עליך לשלם פיצוי. בית המשפט יכול לחייב תשלום פיצוי מוסכם, שכן זה כסף ולא כפיית התנהגות.

אבל הכפייה המרכזית – לחזור לחיי נישואין תקינים – לא קיימת למעשה. אפילו בית הדין הרבני, בסופו של יום, לא יכול "להכריח" זוג לחיות בשלום ואהבה. מה שניתן זה לעכב גט, לתת זמן לנסות, ולהעניש כלכלית את הסרבן.

לכן אומרים פעמים רבות: "לא ניתן לאכוף פסק דין לשלום בית, אך ניתן להטיל סנקציות על המפר". וזה בדיוק המצב: ההסכם יוצר מסגרת שאם לא מכבדים אותה, הצד הנפגע יקבל כלי לחץ (כתובה, מזונות, פיצויים) או יתרון בהמשך הגירושין.

אגב, אם ההסכם רק אושר בבית משפט לענייני משפחה, ולא בבית דין רבני, אין שם הכרזת "מורד/ת". אך אפשר עדיין לתבוע אכיפה או נזקים. למשל: אישה יכולה לתבוע פיצויים על הפרת הבטחה לפי ההסכם (יש מהלך משפטי של תביעת נזיקין בעילת הפרת הבטחת שלום בית שגררה נזק – אף שנדיר). אבל לרוב, מנגנון הסנקציות כלול בהסכם עצמו.

נקודה נוספת: אם ההסכם לא אושר בערכאה, אלא רק חתום בין הצדדים – הוא עדיין הסכם מחייב אזרחית. אפשר ללכת לבית משפט ולבקש לאכוף אותו. אך שוב, בית משפט יאכוף רק חלקים מעשיים (כסף/פעולה ספציפית), לא התנהגות כללית.

בשורה התחתונה, תוקפו העיקרי של הסכם שלום בית הוא מוסרי והסכמי. בני הזוג, בעצם חתימתם מול עצמם (ולעיתים מול בית הדין), מקבעים רצינות וכוונה. אם אחד יפר – השני לא יהיה כבול יותר בניסיון לשלום, ויוכל להתקדם לגירושין עם יתרונות משפטיים.

למי ומתי כדאי לערוך הסכם שלום בית?

לא כל זוג במשבר זקוק או מתאים לו הסכם שלום בית. בדרך כלל, ההסכם הזה מתאים במצבים הבאים:

כששני בני הזוג עדיין רוצים בכל ליבם להימנע מגירושין, אך חוו אירוע קשה או הידרדרות מתמשכת באמון שמחייבים 'גיבוש מחדש' של הכללים. ההסכם נותן מסגרת להמשיך ביחד בביטחון יחסי.
כאשר יש צד אחד שבאמת משתוקק לשלום בית, והצד השני מסכים לתת צ'אנס – אבל בתנאי מסוים. למשל, בעל שבגד ורוצה להתפייס, ואשתו מוכנה לנסות רק אם הכל יהיה כתוב וברור (כדי שלא "יעבוד" עליה שוב). ההסכם משרת כאן את הצד הפגוע שזקוק להוכחות רצינות.
במקרה של פרידה מתמשכת ללא החלטה: זוגות שנפרדו אך לא התגרשו רשמית (לפעמים מטעמי דת/ילדים) ונותרו תלויים בין שמים לארץ – הסכם שלום בית יכול לעשות סדר: או שיחזרו לנסות באמת או שיפרדו מסודר. למעשה, המדינה אפילו עודדה זאת עם חובת גישור ביחידות הסיוע – שמנסים תחילה שלום. זוג שלא בטוח, יכול לעגן את ניסיון השיקום בהסכם.
כשמעורב "מירוץ סמכויות": יש גם היבט אסטרטגי – לפעמים צד שמגיש ראשון תביעות בענייני גירושין יבחר בבית דין רבני או בבית משפט לענייני משפחה כדי לקנות סמכות בערכאה מסוימת, כך מי שנוטה לבית הדין הרבני לעיתים יעדיף לשלב "שלום בית" כדי להיראות תם לב. במקרים כאלה, ייערך הסכם שלום בית למראית עין אבל מתוך ידיעה שאולי לא יצליח. זה אמנם ציני, אך קורה. כמובן, זה שימוש טקטי בהסכם.
לזוגות שומרי מצוות: אצל דתיים, שלום בית הוא ערך דתי. אישה דתייה למשל עשויה לרצות הסכם שלום בית כדי להראות לבית הדין שהיא עושה כל שביכולתה ולא ממהרת להתגרש – זה עשוי לעזור במעמדה ההלכתי (כדי שלא תיחשב "מורדת" היא צריכה להפגין רצון בשלום).
כשאחד הצדדים חושש לנצל את הטוב-לב של האחר: נניח יש משבר והבעל מבקש סליחה, האישה מוכנה לנסות אבל חוששת שהוא פשוט מרוויח זמן או עלול להרע את מצבה הפיננסי בינתיים. ההסכם נותן ביטחון – אם הוא ינצל אותי, לפחות חתומים תנאים שמגנים עליי ברכוש/מזונות/כתובה.

לעומת זאת, יש זמנים שהסכם שלום בית לא מתאים:

אם יש אלימות מסוכנת – עדיף לפנות מיד להגנות חוקיות (צווי הגנה) ולא לשים מבטח בהסכם שאפשר להפר.
אם צד אחד בכלל לא מעוניין בשלום בית ורק חותם כדי לצאת ידי חובה – זה בזבוז זמן, כנראה יתפרק מהר.
כשאין משבר מוגדר אלא שחיקה כללית – במצב כזה טיפול זוגי בלי הסכם פורמלי לפעמים מספיק. הסכם נדרש כשצריך "צעדים בוני אמון" מאוד ספציפיים.

באשר לעיתוי: רצוי לערוך את ההסכם לפני שנוקטים בהליכי גירושין משפטיים. ברגע שתיק גירושין נפתח ויש עוינות משפטית, קשה לשבת ולנסח יחד הסכם שלום בית (אלא אם השופט מפציר ומפנים לגישור). לכן, כשהמשבר מגיע לשלב שבו מדברים על פרידה, כדאי להציע הסכם שלום בית לפני שמגישים תביעות.

עוד עיתוי: לפעמים לאחר "טעימה" של פרידה, מבינים שרוצים לחזור – זה זמן טוב לכתוב הסכם כדי לא לשחזר טעויות.
בקיצור, הסכם שלום בית מומלץ לזוגות שעדיין אוהבים או מחויבים, אבל צריכים קווים מנחים ותנאים לשיקום האמון. הוא נותן תחושת ביטחון של "יש רשת מתחתינו" גם אם ננסה שוב לעוף יחד.

מה קורה כאשר הסכם לשלום בית מופר?

כאשר אחד הצדדים אינו עומד בהתחייבויותיו בהסכם שלום הבית, למעשה המשמעות היא שהניסיון לשלום בית נכשל או מצוי בסכנה חמורה. התגובה תלויה בחומרת ההפרה ובמה שהוסכם מראש:

הפסקת הניסיון ועברו לגירושין: ברבים מהסכמי שלום הבית (בפרט המשולבים עם גירושין), מוגדר שאם צד X מפר תנאי יסודי – הצד השני רשאי להפסיק מיד את ניסיון השיקום ולדרוש מעבר למתווה הגירושין. למשל: אם הבעל "נתפס" שוב בקשר אסור למרות שהתחייב לנתק – האישה יכולה לומר "זהו, שלום הבית נכשל" ולהפעיל את חלק הגירושין (אם היה) או פשוט להגיש תביעת גירושין כעת כשההסכם יהיה הוכחה שהוא הפר. הצד המפר בעצם מאבד את היתרון שייתכן וההסכם נתן לו (למשל, אם הוא הבטיח לשתות פחות ולא קיים – קשה לו לדרוש הזדמנות נוספת).
סנקציות כספיות ואחרות: כאמור, אם יש סעיף פיצוי – הצד הנפגע יכול לדרוש את כספו. אם המפר לא משלם, פונים לבית משפט לאכוף. לדוגמה: "במקרה שהבעל יחזור להמר, ישלם לאשה 100,000 ש"ח" – נתפס מהמר, אפשר לתבוע/להוציא לפועל את הסכום.
גם ללא סעיף מפורש, הפרה בוטה עשויה לגרור תביעת נזיקין: היו מקרים שבתי משפט פסקו פיצוי למשל לאשה שנגררו אותה לניסיון פיוס שווא רק כדי שבעל יבריח רכוש בינתיים – זו התנהלות חסרת תום לב.
השלכות בבית הדין הרבני: אם ההסכם אושר ברבני, הצד הנפגע ילך לבית הדין ויאמר "עשיתי מה שבית הדין יעץ, ניסיתי שלום בית, אבל בן/בת זוגי הפר/ה את פסק הדין". בית הדין לרוב אז יהפוך כיוון ויתמוך בגירושין. יתרה מזו, כפי שהוסבר – עשוי להכריז "מורד/ת":
- אם האישה הפרה, אפשר שישללו לה מזונות/כתובה (היא נחשבת 'מורדת' – "לא רוצה אותו" למעשה).
- אם הבעל הפר, בית הדין יכול להגיד שהוא חייב לגרש ושכל תנאי הכתובה לטובת האישה יתקיימו (למשל תשלום כתובה).
מצב הילדים בתקופת הביניים: אם ההפרה קרתה בתוך תקופת ניסיון כשכבר חזרו לשגרה מסוימת (הילדים שוב גרו עם שני ההורים) – צריך מהר להסדיר מחדש את מצב הילדים. לפעמים אפילו קובעים מראש בהסכם: "אם הניסיון יופסק, הילדים יחזרו לסידור המשמורת שהיה לפני כן" או "יגובשו זמני שהות חדשים במסגרת הסכם הגירושין". אם לא, הצדדים יצטרכו מהר להגיע להבנות, או שאחד יפנה לבית משפט לסעד דחוף להחזרת הסדרי פרידה.
הבית והמגורים: אם עברו לגור יחד בניסיון וזה נכשל – כנראה שוב ייפרדו בתים. לעיתים קובעים מראש: "במקרה כישלון, הבעל יעזוב את הבית בתוך 7 ימים". אם אין סעיף, מן הסתם הצד שיוזם כעת גירושין יבקש מהשני לעזוב (או היא תעזוב, תלוי). זה יכול להיות ריב רגעי, אך אם ההסכם מדבר גם על מתווה גירושין – יתייחס לזה.
מצב משפטי: אם הניסיון נכשל, סביר שכעת ייפתחו הליכים משפטיים לגירושין. ההסכם עשוי לחסוך התדיינות כי כבר נקבע מה ייעשה ברכוש וכד'. אם יש "חלק ב'" בהסכם שנכנס לתוקף אוטומטי – אז בפשטות הצדדים יפנו לבית משפט לאשר את אותו חלק כעת כהסכם גירושין ולבצעו. אם אין חלק ב', אולי מייד אחד הצדדים מגיש תביעת גירושין. ההסכם, אפילו אם לא כלל מתווה גירושין, עדיין משמש כראייה: להראות לבית הדין שהנה ניסינו והצד השני לא עמד בדיבורו – זה יכול לחזק את העילה. למשל, הבעל הבטיח להפסיק לשתות ולא עשה זאת – זה עתה גם "עילת גירושין" (עובר על הסכמה שיפוטית).

רגשית ומעשית: לעתים, הפרת ההסכם היא הנקודה שבה גם הצד שקיווה כבר משתכנע שאין יותר מה לנסות. ברגע שהאמון הופר שוב למרות ההסכם – אין עוד ספק שצריך להיפרד. באופן פרדוקסלי, הסכם שלום בית גם עוזר להגיע לגירושין בשלום: כי הצד שנפגע רואה שנתן סיכוי, ואין לו חרטות.

חשוב להבין, הסכם שלום בית הוא בדרך כלל הזדמנות אחת ויחידה. אם הוא מופר קשות, קשה לדמיין שינסחו עוד אחד וינסו שוב (אלא במקרים נדירים של תיקון מאוחר).

אם ההפרה אינה מאוד חמורה ויש רצון להמשיך לנסות, אפשר לשקול תיקון ההסכם: למשל, הארכת תקופת הניסיון, שינוי תנאים. אבל לרוב הפרה מחסלת את האמון הסופי.

במילים אחרות, כשהסכם שלום בית מופֵר, התוכנית החלופית – פרידה – יוצאת לדרך. ההסכם עצמו בד"כ יגדיר זאת. הצד הנפגע לרוב יפסיק לקיים גם הוא את חלקיו (למשל, תפסיק להיות נחמדה לחמות אם הבעל שוב בגד – זה כבר לא רלוונטי), והפוקוס יעבור ללסיים את הקשר בצורה מסודרת בהתאם למה שנקבע או בהתאם לחוק.

לעתים רחוקות, בני זוג עשויים להחליט למרות הפרה לתת עוד צ'אנס ולערוך הסכם שלום בית חדש עם תנאים יותר מחמירים. אבל צריך משבר קטן יחסית ואהבה גדולה כדי שזה יקרה.

לסיכום, הפרת הסכם שלום בית לרוב מביאה לנקודת אל-חזור: הנישואין כנראה יסתיימו, כשהצד המפר נושא בהשלכות שנקבעו (כספיות, משפטיות), והצד הנפגע מוגן במידה מסוימת מאותן השלכות. דווקא הידיעה הזו – שהפרה תעלה ביוקר – היא גורם משמעותי שמרתיע בני זוג מלהפר הסכם כזה בקלות.