הסכם גירושין – כשכל הצדדים מרוצים
הסכם גירושין הוא אולי המסמך החשוב ביותר בתהליך הגירושין – הוא מגלם בתוכו את סיום פרק הנישואין באופן מסודר, ומאפשר לשני בני הזוג (ולילדיהם) להתחיל דף חדש מתוך ודאות ושקט נפשי. כאשר הסכם הגירושין נערך היטב ובהוגנות, שני הצדדים יכולים לצאת ממנו מרוצים במידה רבה: כל אחד השיג ביטחון כלכלי מסוים, הילדים זכו להסדר יציב, והנושאים הכאובים נסגרו בהסכמה ולא בכפייה.
במאמר זה נפרט מהו הסכם גירושין, נבחן איך אפשר להגיע אליו – בין אם בני הזוג משתמשים בגישור ובין אם מגיעים להבנות לבד, נדון בשאלה החשובה האם לערב עורך דין בעת עריכת ההסכם (ומה תפקידו), נמנה את הנושאים שהסכם גירושין טוב צריך לכסות, ולבסוף נסביר את הליך אישור ההסכם בבית המשפט כדי לתת לו תוקף חוקי. כל זאת בשפה ברורה ולא משפטית מדי, כדי שכל מי שעומד בפני גירושין יבין את חשיבות ההסכם ויוכל לגשת למשימה מוכנים.
מה זה הסכם גירושין?
הסכם גירושין הוא חוזה כתוב בין בני זוג נשואים שהחליטו להיפרד, המסדיר את כל ההיבטים הכרוכים בסיום הנישואין. בהסכם קובעים בני הזוג, בהסכמה הדדית, כיצד יטופלו הנושאים המרכזיים: חלוקת הרכוש, משמורת הילדים וזמני השהות שלהם עם כל הורה, גובה תשלומי המזונות וההוצאות הנוספות, הסדרת הגט עצמו, וכל נושא נוסף שדורש התייחסות בעקבות הפירוד. ההסכם נחתם על-ידי שני בני הזוג ובדרך כלל גם על-ידי שני עורכי הדין שלהם (אם מעורבים), ולאחר מכן מובא לאישור רשמי בפני בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. רק לאחר קבלת אישור המשפטי הופך ההסכם למחייב בפועל ובני הזוג יכולים להתגרש בהתאם לתנאיו.
בעצם, ניתן לראות בהסכם הגירושין כ"מפת דרכים לפרידה": במקום שצד שלישי (שופט או דיין) יחליט עבור בני הזוג מה יעלה בגורלם, הם עצמם – שמכירים הכי טוב את צרכיהם ויכולותיהם – מסכימים באופן פרטי על התנאים. זוהי התוצאה המועדפת בהרבה מובנים: יש לבני הזוג שליטה רבה יותר על התוצאה, הליך ההגעה להסכם בדרך כלל מהיר ורגוע יותר מדיונים משפטיים, ואנשים נוטים לכבד יותר סיכום שהם עצמם היו שותפים לגיבושו.
כמובן, הסכם גירושין דורש שיתוף פעולה. לעיתים הוא מגיע לאחר משא ומתן קשה (כל צד אולי ויתר על דברים), אך בסוף הדרך – יש חוזה ששניהם יכולים "לחיות איתו". הסכם טוב יאזן בין האינטרסים: אף צד לא יקבל בו 100% מדרישותיו, אך גם אף צד לא ירגיש מקופח בצורה קיצונית.
חשוב לציין: הסכם גירושין אינו רק רשימת סיכומים כספיים. הוא גם מסמך ערכי והורי – במיוחד בחלק שעוסק בילדים. זוגות רבים רואים בהסכם הגירושין שלהם מעין "אמנה הורית": הם מתחייבים בו לשתף פעולה למען הילדים, לכבד זה את זה כהורים, לפתור מחלוקות בדרכי שלום. חלק מהסכם טוב הוא יצירת מנגנונים למניעת סכסוכים עתידיים, למשל: קביעה שגישור יהיה השלב הראשון בכל חילוקי דעות עתידיים. כל זאת, על מנת שלא יצטרכו לשוב ולהתנצח בבית משפט לאחר הגירושין.
לכן, הסכם גירושין מקיף אינו נוגע רק בכסף ומשמורת, אלא בונה מסגרת של יחסים אחרי הפרידה. כאשר כל זה בהסכמה, ניתן באמת לומר ששני הצדדים (וגם הילדים) "מרוויחים" מההסכם. זה כמובן תלוי בגישה – אם באים לנסח הסכם מתוך רצון לנצח ולהכניע את השני, זה לא יהיה מצב של "win-win". אבל אם המטרה היא להגיע להבנות מועילות לשני הצדדים, אפשר בהחלט שכל הצדדים יהיו מרוצים במידה רבה. אולי לא אושר גדול – פרידה היא תמיד קשה – אבל שביעות רצון מכך שההסכם הוגן ומכבד.
כיצד ניתן להגיע להסכם גירושין (עם או ללא גישור)?
הגעה להסכם גירושין יכולה לקרות במספר דרכים:
- תקשורת ישירה בין בני הזוג: ישנם זוגות שמצליחים לשבת יחד באופן ישיר ולדון בכל הנושאים, עד שמגיעים להסכמות. הדבר אפשרי כאשר עדיין שוררים כבוד ותקשורת בסיסית טובה, או כשהפרידה בהסכמה מלכתחילה. בני הזוג יכולים, למשל, לערוך רשימה של כל הנכסים ולהחליט "בשקט" איך מתחלקים, או לדבר בגוף ראשון על מה כל אחד צריך ורוצה עבור הילדים. לאחר שהם מגיעים להבנה כללית, הם יפנו לעורך דין שינסח את זה רשמית.
- גישור גירושין: כלי נפוץ מאוד. בני זוג שאינם מצליחים ליישב הכל לבד (וזה טבעי, לא כולם יודעים לנהל משא ומתן בוגר עם מי שהם גם פגועים ממנו רגשית) – פונים למגשר. כמתואר במאמר הקודם, המגשר ידריך אותם צעד-צעד בהעלאת פתרונות, איזון אינטרסים, והתגברות על מחלוקות. תוצר הגישור יהיה טיוטת הסכם גירושין מפורטת. הרבה פעמים, אפילו זוגות שהתחילו עם פער גדול (נניח, אחד רצה משמורת משותפת והשני לא) – בעזרת הגישור מגיעים לפשרה ששניהם מסכימים לה.
- משא ומתן בין עורכי דין: לעיתים שני הצדדים שכרו עורכי דין, אולם במקום להגיש תביעות ולהילחם, עורכי הדין מנהלים ביניהם (בידיעת והסכמת לקוחותיהם) שיחות להגיע להסכם. זה פחות פורמלי מגישור, אבל דומה ברוחו: כל צד מציג באמצעות עוה"ד את מבוקשו, עורכי הדין מחליפים הצעות, אולי נפגשים כמה פעמים, עד שמצמצמים את הפערים ומנסחים טיוטת הסכם.
- פסיקת בית משפט שמומרת להסכם: תרחיש פחות אידיאלי אבל קורה – לפעמים מתחילים הליך בבית משפט, אך תוך כדי מתעשתים ומחליטים להתפשר. למשל, לאחר החלטת ביניים של השופט מבינים איך הרוח נושבת, ואז עורכי הדין נפגשים ומסכימים על הסדר כולל. את ההסדר הם מעלים על הכתב כהסכם גירושין, ומביאים לאישור השופט כפסק דין בהסכמה (במקום שהשופט ימשיך וייתן פסק דין כופה).
כמובן, עדיפה הדרך שמתחילה ישירות בניסוח הסכם (בגישור או במשא ומתן), מאשר להיגרר קודם לקרב משפטי. לכן, מומלץ מאוד לשקול אופציות כאלה עוד לפני שרצים לבית משפט.
האם אפשר ללא גישור/עו"ד?
טכנית, כן. בני הזוג יכולים להוריד טופס מהאינטרנט או פשוט לכתוב לבד את ההסכם, ולהגיש לאישור. בית המשפט לא מחייב יצוג. אבל – ללא ידע משפטי קל מאד לעשות טעויות ניסוח או השמטות קריטיות. לכן, גם אם שוחחתם והסכמתם בכל, עדיין כדאי לפחות לפנות לעורך דין משפחה אחד (אפשר ביחד, אם ההבנות גמורות) שינסח את ההסכם בצורה נכונה. עורך הדין יוודא שכל הנקודות החשובות כלולות ושלא מסתתרים מוקשים.
למשל: בני זוג סיכמו שימכרו את הדירה ויחלקו שווה בשווה, נשמע פשוט. אבל עו"ד מנוסה יוסיף: מה פרק הזמן למכירה לפני שעוברים לאפשרות של כינוס נכסים? מי ישלם בינתיים את המשכנתא או הארנונה? מה אם אחד רוצה לקנות את חלק האחר – האם תינתן לו אופציה קודם? בלי סעיפים כאלה, עלולים להתעורר ויכוחים חדשים אחרי חתימת ההסכם.
מעורבות עורך דין בתהליך עריכת ההסכם
ישנם מקרים שכל צד שוכר עורך דין פרטי שיגן על האינטרסים שלו בזמן כתיבת ההסכם. עורך הדין ייצג את הלקוח בשיחות, יתקן סעיפים שמבחינתו בעייתיים, וידריך את הלקוח מה כדאי או לא להסכים. זה נפוץ כאשר יש פערי כוח בין הצדדים או מורכבות משפטית (עסקים, נכסים מרובים, ירושות וכו'). עורך דין טוב לא ינסה "להפוצץ" הסכם סביר רק כדי להרוויח משפט – להיפך, הוא יסייע בליטוש ההסכם ובשמירה שהלקוח לא ייפול בפח.
גם כאשר מגשר מסייע ללא עורכי דין בכל צד, מומלץ שבסיומו כל צד יראה את הטיוטה עם עורך דין מטעמו, כהסתכלות שניה אובייקטיבית, לפני החתימה. כך הלקוח יכול לקבל ביטחון שההסכם מאוזן ושהוא לא מוותר על זכויות מהותיות בלי להבין.
כדאי לזכור שעורך דין של אחד הצדדים אינו מייצג את השני (אלא אם שכרו יחד עורך דין מגשר שיכתוב עבור שניהם – וגם אז עליו להבהיר שאינו מייצג, רק עורך מסמך). לכן, אם רק אחד נעזר בעו"ד, מומלץ שגם השני יתייעץ עם עו"ד אחר לפני שחותם, כדי שלא יהיה מצב של חוסר איזון.
האם כדאי להיוועץ בעורך דין בעת עריכת הסכם גירושין?
בהחלט כן. עורך דין לענייני משפחה מביא לשולחן ידע מקצועי וניסיון שיכולים למנוע טעויות יקרות. הנה כמה סיבות מרכזיות:
- בירור מלוא הזכויות והחובות: אנשים פרטיים לא תמיד מודעים לכל מה שמגיע להם או למה שהם חייבים מבחינה חוקית. למשל, ייתכן שאחד הצדדים לא יודע שהוא זכאי למחצית הפנסיה העתידית של בן זוגו, או שאישה לא מודעת לכך שויתור על מזונות ילדים לחלוטין עלול שלא להיות מאושר על ידי בית המשפט (כי הוא עלול לפגוע בילדים). עורך דין יוודא שכל זכות כזו נלקחת בחשבון ומוסדרת בהסכם.
- ניסוח חד וברור: ניסוחים עמומים הם מתכון לצרות. עורך דין מומחה ידאג שההסכם יהיה חד-משמעי, ללא מקום לפרשנויות סותרות. לדוגמה, במקום "המשמורת תהיה משותפת" (מושג כללי), ייכתב בפירוט הסדר השהות ואחריות כל צד. במקום "הבעל יעביר חלקו בפנסיה כשיצא לפנסיה" – יכתב מנגנון ברור: אולי היוון כספי או פתיחת קופה על שם האישה וכו'.
- התאמה לדרישות החוק ובית המשפט: יש דברים שבית המשפט לא יאשר בהסכם אם הם בלתי חוקיים או מנוגדים לטובת הציבור. עורך דין מכיר את הקווים האדומים. למשל, הסכם שקובע "לא ישולם כלל מזונות עבור הילדים" – אם הילדים קטנים והאם חסרת הכנסה, כנראה לא יאושר כי הוא פוגע בהם. עו"ד יכול להתריע ולנסח אחרת (נניח: קביעת מזונות סמליים, והסבר שזה בשל חלוקת זמנים שווה והכנסות שוות).
- הגנה מפני אירועים בלתי צפויים: עורך דין מנוסה יחשוב על תרחישים עתידיים שאולי בני הזוג לא חשבו עליהם. למשל: מה אם אחד יפוטר – האם נפתח לדיון את המזונות מחדש? מה אם מי שהילדים גרים איתו עובר לעיר רחוקה – איך משנים את זמני השהות? מה אם ערך הנכס המשותף צונח פתאום – האם יש מחיר מינימום למכירה? עו"ד ינסח סעיפי "שינוי נסיבות" או "כיצד לפעול אם..." כדי למנוע ואקום.
- איזון רגשי: לפעמים, גם כשבני הזוג מסכימים, אחד מהם עלול להסכים ליותר מדי וויתורים מתוך רגשי אשם, לחץ או רצון "לגמור עם זה". תפקיד עורך הדין הוא להיות קול ענייני: לוודא שהלקוח לא נותן יותר מהנחוץ או מסכים לתנאים לא סבירים רק כדי לסיים מהר. הוא ישמור על האינטרס של לקוחו בצורה רציונלית.
חשוב גם לבחור עורך דין בעל גישה מתאימה: כאשר המטרה היא הסכם בהסכמה, רצוי עורך דין שתומך בהידברות, לא מי שמיד מסלים לעימות. כדאי לחפש עו"ד ידוע בהיותו מגשר/שוחר פשרות.
בסופו של דבר, עלות שכר טרחת עורך הדין עבור ייעוץ ועריכת ההסכם היא מזערית ביחס לתועלת. היא גם קטנה בהרבה מעלות ניהול משפט ממושך. רבים שהתפתו לערוך הסכם לבד, מצאו עצמם שנים אחר כך משלמים ביוקר על סעיף שניסחו לא נכון. לכן, ההמלצה הגורפת היא לערב לפחות עו"ד אחד ניטרלי או שכל צד יביא את שלו, כדי לוודא שההסכם מדויק ויציב.
אילו נושאים הסכם הגירושין צריך לכסות?
הסכם גירושין מקיף יטפל בכל העניינים הרלוונטיים לסיום הנישואין, וכדאי ששום דבר חשוב לא יישאר בחוץ. הנושאים העיקריים הם:
- משמורת הילדים וזמני שהות: יש לפרט עם מי יתגוררו הילדים באופן קבוע (אם מחליטים שיש הורה משמורן) או לקבוע במפורש שמשמורת משותפת. חשוב לפרט לוח זמנים: לדוגמה, הילדים אצל האם בימים א'-ג' אצל האב ד'-ו', וסופי שבוע מתחלפים. לקבוע איך מתחלקים חגים ומועדים (למשל שנה זוגית עם אמא ראש השנה, שנה אי-זוגית עם אבא, וכן על זה), מה עם ימי הולדת של הילדים ושל ההורים, חופשות בתי ספר (חופש גדול, פסח וכו').
כמו כן לכלול סעיף גמישות – שההורים רשאים בהסכמה בכתב לסטות מהחלוקה אם צריך, וסעיף הודעה – כל צד יודיע לצד השני מראש אם לא יכול לממש את זמניו או אם מתכנן חופשה עם הילדים בחו"ל וכד'.
עוד חלק: סמכות החלטה בענייני הילדים – לרוב קובעים שההורים יחליטו במשותף בענייני חינוך, בריאות ודת. אם יש ביניהם חילוקי דעות, אפשר למנות גורם מתאם (כמו פנייה לייעוץ מקצועי או גישור). - מזונות הילדים ותשלומים נלווים: ההסכם צריך לקבוע את סכום דמי המזונות החודשיים שישלם ההורה שאינו משמורן (או חלוקת הנטל אם משמורת משותפת). יצוינו מועדי התשלום (למשל, בכל 1 בחודש מראש), אופן התשלום (העברה בנקאית לחשבון האם למשל), וסוג ההצמדה (מדד או ללא הצמדה).
יש לפרט גם את ההוצאות הנוספות (המכונות "מחציות" לעיתים): חוגים, גן פרטי, קייטנות, הוצאות רפואיות חריגות – מי משלם וכיצד מתחלק (המקובל: חצי חצי בהוצאות מוסכמות מראש, או פרופורציה אחרת לפי הכנסות).
רצוי לכלול סעיף על הוצאות חינוך: אם הילדים בבתי ספר, מי משלם טיולים שנתיים, ספרים, וכד'.
עוד סעיף נפוץ: מדור ילדים – אם הילדים גרים עם האם, ייתכן שהאב משלם בנוסף למזונות גם חלק משכר דירה/משכנתא של האם כהשתתפות במדורם. ההסכם יקבע סכום או אחוז.
ואם מוסכם על דמי מזונות אפס (למשל בהכנסות שוות ומשמורת שוויונית), חשוב לכלול הצהרה שזה בהתאם לפסיקה החדשה, ולציין שכל הורה ישא בהוצאותיו במחצית וכו', כדי שבית המשפט יתרשם שטובת הילדים לא נפגעת. - מזונות אישה/וויתור מזונות: במקרה שהאישה זכאית עקרונית למזונות (בני זוג יהודים עד הגט), צריך להתייחס לזה. בדרך כלל בהסכם גירושין האישה מוותרת על מזונותיה החל ממועד מסוים (למשל, "הצדדים מסכימים כי החל מיום X אין לאישה תביעות למזונותיה והיא מתפרנסת בעצמה"). אם הבעל יסכים לשלם לה סכום חד-פעמי או תשלום כלשהו עד הגט, לרשום זאת.
- חלוקת רכוש: זה פרק גדול. יש לפרט כל נכס ונכס שצברו בני הזוג, ומה ייעשה בו:
- דירת מגורים: האם תימכר בשוק החופשי? תוך כמה זמן? מי יגור בה עד המכירה (בד"כ מי שנשאר עם הילדים, ואם משותפת – לפעמים נשארים שניהם בתקופת ביניים, אם מסתדרים). איך תחולק התמורה – בד"כ שווה בשווה, או יחס אחר אם השקיעו לא שווה או אם יש הסכמה אחרת. אם אחד הצדדים רוכש את חלקו של השני: לציין את הסכום או איך יקבע (למשל לפי שווי שמאי) ואת המועד לביצוע העסקה. אם יש משכנתא: לקבוע מי ממשיך לשלם עד המכירה, ואיך להתחשבן על כך בחלוקה.
- רכבים: רכב אחד לכל צד? או למכור ולחלק כסף? לרשום מספר רישוי ומי מקבל איזה רכב. ואם יש הלוואה על הרכב – מי לוקח אותה.
- חשבונות בנק: רשימה של כל החשבונות (עו"ש, חיסכון, ני"ע). לכל אחד – האם יחולק חצי-חצי היתרה נכון למועד מסוים? או שמעבירים בעלות למישהו?
- קופות גמל, קרנות השתלמות, ביטוחי מנהלים, פנסיות: בהסכם בד"כ מסכימים שזכויות סוציאליות שנצברו במהלך הנישואין יחולקו שווה בשווה. אפשר לציין שכל צד זכאי למחצית הזכויות הפנסיוניות של השני (ניתן לעשות זאת לפי חוק יחסי ממון דרך צו לחלוקת חיסכון פנסיוני).
- אם עושים איזון שונה (נניח האישה מקבלת יותר מזומן במקום הפנסיה) – לתאר בבירור את ההחלפה.
- עסק/חברה: אם למישהו יש עסק, להסדיר מה קורה איתו. למשל: "הבעל יישאר הבעלים הבלעדי של העסק X, ובתמורה יעביר לאישה סך Y שח שמייצג את מחצית שוויו". או "הצדדים יחלקו את המניות כך שהאישה תיוותר עם 0% זכויות בעסק".
- חובות: לפרט את כל החובות המוכרים (הלוואות בנק, הלוואות מהורים, חובות לספקים וכו'). לקבוע מי אחראי לכל חוב. לעיתים חולקים חצי-חצי, או שכל אחד לוקח חובות מסוימים. חובה לא להשאיר חוב לא מוזכר כי אז אח"כ רבים מי ישלם.
- מיטלטלין ותכולת הבית: הרבה הסכמים כלל לא מתייחסים, אך כדי למנוע סכסוך כדאי לכלול סעיף. למשל: "הצדדים חילקו ביניהם לשביעות רצונם את התכולה. פריטים א', ב', ג' יוותרו ברשות האישה, פריטים ד', ה' ברשות הבעל. כל פריט נוסף במחלוקת – ימכרו ויחלקו תמורתו." או פשוט לכתוב שהרכוש המיטלטל חולק ואין להם טענות.
- נכסים אחרים: קרקע, נכסי ירושה (אם היה איזו דירה מירושה שכרוכה, בהתאם לחוק אולי לא מתחלקת אבל אם רוצים להזכיר שלא מתחלקים בה), אופציות שקיימות למישהו בעבודה, זכויות תביעה (לפעמים יש למשל תביעת נזיקין תלויה ועומדת – האם הסכום אם יתקבל יח
- זכויות אחרות כגון פיצויי פיטורין צפויים, מניות ואופציות בעבודה וכו': הסכם מקיף יתייחס לכל אלו – האם מחלקים אותם בעתיד או שמישהו מפוצה בתמורה כעת.
- כתובה: יש לכלול סעיף לגבי הכתובה. ברוב ההסכמים האישה מוותרת על כתובתה ומאשרת שקיבלה את כל זכויותיה לפי ההסכם במקום הכתובה. אם הוסכם שהבעל ישלם סכום על חשבון הכתובה (קורה במקרים מסוימים) – יש לציין את הסכום והתנאים.
- סעיפי סיום והצהרות: נהוג לכלול בסוף ההסכם סעיף שבו כל צד מצהיר שאין לו תביעות נוספות כלפי הצד השני, מלבד מה שנקבע בהסכם. סעיף זה "סוגר את הדלת" לטענות עתידיות על רכוש או חובות שלא צוינו (כמובן, בכפוף לגילוי מלא). כמו כן, מכניסים סעיף שההסכם מהווה הסדר מלא וסופי של כל העניינים הכרוכים בגירושין.
- סידור גט: סעיף חשוב המציין ששני הצדדים מתחייבים להתייצב במועד ובמקום שייקבע ע"י בית הדין לצורך סידור הגט, ולשתף פעולה בהליכי הגירושין הדתיים. אם אחד הצדדים לא יקיים זאת – אפשר לציין קנס או סנקציה מוסכמת (אם כי בתי הדין גם ככה יכולים לכפות, אך סעיף כזה מרתיע).
- מנגנון יישוב מחלוקות עתידיות: הסכם חכם כולל סעיף שמורה כי אם יעלה סכסוך או רצון לשנות משהו בעתיד, הצדדים יפנו קודם כל לגישור ביניהם לפני פנייה לבית משפט. זה מראה רצון טוב ויכול לחסוך תביעות.
- שינוי נסיבות: לעיתים מוסיפים סעיף כללי שאם יש שינוי נסיבות מהותי (כגון שינוי משמעותי בהכנסות מי מההורים, מעבר עיר, מחלה וכד'), הצדדים יוכלו לדון מחדש בפריטי ההסכם הרלוונטיים (בדר"כ בעיקר מזונות/משמורת). עם זאת, גם ללא סעיף כזה, חוקית ניתן לפנות לבית משפט בשינוי נסיבות קיצוני, אבל סעיף יכול למסגר איך יעשו זאת (למשל: "יסכימו לנהל הידברות ישירה או גישור לפני פנייה לערכאות").
- אכיפה: אפשר לציין שכל חלק בהסכם ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל או בביזיון בית משפט אם צד לא יעמוד בהתחייבויותיו (למשל לא יעביר סכום כסף במועד, לא יחתום על מסמכים להעברת דירה וכו').
בסופו של דבר, הסכם הגירושין הוא מותאם אישי לכל זוג. אין שני הסכמים זהים, כי לכל משפחה יש נסיבות ורצונות ייחודיים. מה שחשוב הוא שלא יישכח אף נושא רלוונטי, ושהניסוח יהיה ברור וביצועי.
אישור הסכם גירושין בבית המשפט
לאחר שבני הזוג חתמו על ההסכם (בפני עורך דינם או נוטריון לאימות חתימה, אם נדרש), נותר שלב הכרחי: אישור ההסכם וקבלת תוקף של פסק דין. בישראל, כל הסכם בין בני זוג בענייני גירושין, מזונות, משמורת ורכוש מחייב אישור שיפוטי כדי להיות בר-אכיפה. האישור יכול להיעשות באחת משתי ערכאות: בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. שני הגופים מוסמכים לאשר הסכמים (וגם בתי דין דתיים אחרים אם רלוונטי).
הבחירה לאן להגיש תלויה בהעדפת הצדדים ולעיתים בשיקולים טכניים (זמינות דיון מהירה, נוחות). רבים מגישים לבית המשפט לענייני משפחה כי הדיון בוודאי יעסוק גם בילדים (ובתי המשפט מדקדקים בטובת הילדים). אחרים מעדיפים את הרבני, במיוחד אם ממילא צריכים לקבוע מועד לסידור גט – ואז "תופסים שתי ציפורים": באים לדיון אחד ברבני, מאשרים ההסכם ומיד ממשיכים לטקס הגט (או קובעים מועד קרוב).
הליך האישור:
- מגישים בקשה לאישור הסכם בצירוף ההסכם החתום.
- המזכירות קובעת מועד, לרוב די סמוך (כמה שבועות). בני הזוג חייבים להתייצב אישית לדיון (לא ניתן לאשר ללא נוכחותם, שכן השופט/דיין צריך לוודא רצונם החופשי).
- בזמן הדיון, בדרך כלל השופט יקרא את ההסכם (ולעתים אף יסכם את עיקריו לפרוטוקול), וישאל כל צד בנפרד: "האם קראת את ההסכם? האם הבנת את תוכנו? האם חתמת מרצון חופשי, ללא כפייה, וללא שבויים?" – כדי לוודא שההסכם נעשה מתוך הסכמה מודעת. בנוסף, כשמעורבים ילדים קטינים, בית המשפט מייחס לכך חשיבות עליונה ויבחן אם ההסדרים בעניינם סבירים. למשל, אם הוסכם על סכום מזונות שנראה נמוך מדי ביחס לצרכי הילדים, ייתכן שהשופט ישאל שאלות ויוודא שהילדים לא ייפגעו (למשל, אולי יש חלוקת זמני שהות שווה ולכן המזונות נמוכים – את זה צריך להסביר). אם בית המשפט יתרשם שמשהו בהסכם פוגע בטובת הילדים או בלתי חוקי, הוא יכול לסרב לאשר את ההסכם בחלקו או במלואו. זה לא שכיח כי בד"כ עורכי הדין מוודאים מראש שההסכם תקין, אבל זה אפשרי. במקרה כזה, השופט יחזיר את הצדדים לתקן את ההסכם (או ידון ויפסוק בעצמו בסוגיה אם זה במסגרת תביעות תלויות ועומדות).
- ברוב המקרים, אם הכל תקין, בית המשפט יאשר את ההסכם במקום. המשמעות: ההסכם יהפוך לפסק דין מחייב. לרוב השופט/דיין יכתוב בפרוטוקול או בהחלטה: "לאחר שבית המשפט וידא כי הצדדים הבינו את ההסכם וחתמו מרצונם החופשי, ההסכם מאושר וניתן לו תוקף של פסק דין". מרגע זה, ההסכם נכנס לתוקף (למעט סעיפי סידור הגט עצמם – הגט יינתן במועדו).
לאחר אישור ההסכם, אם האישור נעשה בבית המשפט לענייני משפחה, על בני הזוג עדיין לגשת לבית הדין הרבני לקיום הגט הדתי. לעיתים ההסכם עצמו יאמר שהצדדים יפנו לרבני ביום X לסידור גט, ובית המשפט מורה להם לעשות כן. ואז פותחים תיק גירושין ברבני, מצרפים העתק מאושר של ההסכם (שכבר אושר), ובית הדין יקבע מועד לטקס הגירושין. בתי המשפט ובתי הדין מתואמים לעיתים: אם אישרתם הסכם בביהמ"ש, אפשר מיד אח"כ לגשת לרבנות להגיש בקשה לגט.
כאשר האישור נעשה בבית הדין הרבני, לרוב בדיון אחד מאשרים את ההסכם ואז עוברים ישירות לסידור הגט (אם כל המסמכים מוכנים ותנאי ההסכם המקדמיים קוימו).
אכיפת ההסכם
מרגע שההסכם אושר כפסק דין, הצדדים כפופים לו מבחינה משפטית. אם אחד מהם לא ימלא אחר סעיפי ההסכם – למשל, לא יעביר כסף, לא יעשה פעולה נדרשת – הצד השני יכול לפנות להוצאה לפועל (אם זה סכום כסף מוגדר) או לבית המשפט בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט לאכוף את פסק הדין.
שינוי ההסכם
לאחר שאושר, קשה לשנות את ההסכם אלא אם שני הצדדים שוב מסכימים, ואז יצטרכו אישור נוסף של בית משפט לתיקון (במיוחד בנושאים של ילדים ומזונות, לעיתים שינוי טעון אישור). אם רק צד אחד רוצה שינוי, הוא יצטרך להגיש תביעה רגילה בטענה ל"שינוי נסיבות" – בדיוק כמו שינוי פסק דין. לכן כדאי לחזות מראש ככל הניתן.
אישור ההסכם הוא פעולת גומלין של הרשות השופטת הבודקת את ההסכם לא רק מבחינה פורמלית אלא גם מהיבט של הוגנות בסיסית כלפי החלשים (ילדים). לאחר שהוא מאושר – הוא הופך מסתם דפי נייר לחוק המחייב את הצדדים.
בכך למעשה מסתיים תהליך הגירושין בהסכמה: יש הסכם מאושר ופסק דין, והם יכולים לקיים את טקס הגירושין ולקבל גט. זהו רגע לא קל רגשית, אבל הידיעה שיש הסכם שמסדיר הכל ושניתן להמשיך בחיים בלי אי ודאות משפטית – מביאה לרוב גם הקלה גדולה.
סיכום
הסכם גירושין הוא אבן הפינה לפרידה מוצלחת. השקעה בעריכתו הנכונה, בשיתוף גורמים מקצועיים כמו עורכי דין או מגשרים, משתלמת עשרות מונים בהמשך הדרך. הסכם מפורט והוגן מבטיח שכל הצדדים "יוצאים מרוצים" – אולי לא מאושרים (גירושין אף פעם אינם שמחים), אבל שלמים עם התנאים ועם התחושה שקיבלו יחס הוגן. הילדים, במיוחד, מרוויחים משיתוף הפעולה – הם רואים שהוריהם יכולים להסכים ולשתף פעולה, וזה נותן להם ביטחון. באמצעות ההסכם, בני הזוג לשעבר יכולים לפנות הלאה, להתמקד בבניית חייהם מחדש, בידיעה שאת הפרק הקודם סגרו בצורה מכבדת ומתוכננת. לכן, גם אם התהליך דורש מאמץ ודיאלוג, מומלץ ללכת בדרך ההסכמה וההסכם. בסופו של התהליך, כשלכל צד ברור חלקו ועתידו, ניתן באמת לומר שכשכל הצדדים מרוצים – זהו ניצחון של ממש בתוך משבר הגירושין.
