בית הדין הרבני או בית משפט לענייני משפחה – מירוץ הסמכויות ומשמעויות הערכאה השיפוטית
אחד המאפיינים הייחודיים של מערכת המשפט בישראל בתחום המשפחה הוא קיומן של שתי ערכאות שיפוטיות מקבילות – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה – שלהן סמכויות חופפות בעניינים מסוימים. מצב זה מוביל לתופעה המכונה "מירוץ הסמכויות", שבה בני זוג בהליכי גירושין ממהרים לפנות לערכאה המועדפת עליהם מתוך אמונה שתשרת טוב יותר את ענייניהם.
הבחירה האם להתדיין ברבני או בבית המשפט האזרחי יכולה להשפיע על תוצאות הסכסוך בצורה משמעותית. במאמר זה נענה על שאלות מרכזיות: מהו מירוץ הסמכויות וכיצד הוא נוצר, נבחן האם מומלץ לפנות לרבני או למשפחה (ומהם השיקולים לכאן ולכאן), נפרט אילו סמכויות בלעדיות יש לכל ערכאה (ומה בסמכות מקבילה), נבהיר האם אפשר לנהל הליכים בשתי הערכאות במקביל (ובאיזה מקרים), ולבסוף נדון בתפיסה הרווחת לגבי העדפת ערכאה מסוימת לגברים או לנשים – האם באמת אחת "טובה" יותר למגדר מסוים. ידע זה חיוני לכל מי שעומד בפני הליכים משפטיים במשפחה, כדי לקבל החלטות טקטיות מושכלות.
מהו מירוץ הסמכויות?
"מירוץ הסמכויות" הוא כינוי למצב בו שני בני זוג (או אחד מהם) ממהרים לפתוח בהליכים משפטיים בענייני המשפחה בערכאה המשפטית שנראית להם עדיפה, מתוך חשש שאם יתמהמהו – בן הזוג השני יקדים אותם ויפנה לערכאה האחרת. מירוץ זה נובע מכך שבישראל, כמו במדינות אחרות שיש בהן בתי דין דתיים, קיימת סמכות שיפוט מקבילה בנושאים רבים: הן בית הדין הרבני והן בית המשפט לענייני משפחה מוסמכים לדון בחלק גדול מענייני הגירושין והסכסוכים המשפחתיים (למעט החריגים שנפרט בהמשך). המשמעות היא שהערכאה שהראשון מבני הזוג פונה אליה – היא זו שתקבל את הדיון, ותחסום את האפשרות של הערכאה השנייה לדון באותו עניין ("כל הקודם זוכה" למעשה). לכן, בן זוג החושש שערכאה מסוימת עלולה לתת לו תוצאה פחות טובה, ינסה להקדים תרופה למכה ולפתוח תיק איפה שנוח לו.
לדוגמה: זוג יהודי על סף גירושין. האישה מעוניינת להגיש תביעת מזונות ילדים ולדעתה בית המשפט לענייני משפחה יפסוק לה מזונות גבוהים יותר מאשר בית הדין הרבני (זו סברה רווחת כי בבתי דין רבניים לעיתים סכומי המזונות נמוכים יותר). הבעל, לעומת זאת, מעוניין לדון במזונות ברבני כי מקווה שישלם פחות, וגם רוצה שהרבני ידון ברכוש מתוך תקווה שיתחשב ב"עילות" (נניח אם האישה בגדה, יש לזה יותר משקל ברבני בחלוקת רכוש בנסיבות חריגות). כל אחד מהם, ביודעו שאם השני יפנה קודם – הסיכוי שלו ירד – יוצא למרוץ: מי יגיש ראשון.
מירוץ הסמכויות התגבר מאז הקמת בתי המשפט לענייני משפחה (שנות ה-90), שיצרו אלטרנטיבה כוללת לדין הדתי. לפני כן, גם היו בתי משפט אזרחיים, אבל נושאים מסוימים היו לרבני ובתי משפט חלקו קצת פחות סמכויות. כיום, כמעט כל דבר (חוץ מהגט עצמו) אפשר לפתור בשתי המסגרות.
כדי להבין בדיוק, נבהיר:
סמכות ייחודית של רבני: נישואין וגירושין של יהודים. רק רבני יכולים להשיא או לגרש יהודים.
סמכות ייחודית של משפחה: ענייני נישואין וגירושין של אנשים שאין להם בית דין דתי (למשל בני דתות שונות, זוגות חד-מיניים – אצלם בית משפט מבצע "התרת נישואין" – זה למעשה ייחודי למשפחה).
סמכות מקבילה ("כריכה"): ענייני משמורת ילדים, מזונות ילדים, רכוש, כתובה, מזונות אישה – יכולים להידון או ברבני או במשפחה.
סמכות מעורבת: מזונות אישה, למשל, אפשר גם וגם, אבל בפועל בית הדין נוטה לדון בהם אם מוגשים לו, ובית משפט למשפחה ידון אם מוגש שם.
עניינים שאינם כרוכים: למשל, תביעת נזיקין על סרבנות גט – יידון רק בבית משפט למשפחה, כי בית הדין לא דן בנזיקין.
כתוצאה מכך, המצב הוא שהמון חלקים מסכסוך גירושין (רכוש, משמורת, מזונות ילדים, מזונות אישה) – אפשר לדון בכל אחד מהפורומים. ולכן, מקום ההתדיינות עשוי לקבוע חוקית את הגישה והפסיקה (למרות שבשני המקומות מחויבים לחוק, יש הבדלי תרבות משפטית).
מירוץ הסמכויות מתרחש ממש ברגע הקריטי של הפרידה: כאשר מישהו פונה ראשון ומגיש "בקשה ליישוב סכסוך" (מאז 2016, הצעד הראשון הוא זה, ולא תביעה ישירה). חשוב לדעת: גם לפתיחת בקשה ליישוב סכסוך יש משמעות לגבי מירוץ הסמכויות. מאחר ומי שפותח אותה ראשון – שומר לרוב לעצמו את הזכות לבחור לאן מגיש תביעות לאחר מכן (יש לו 60 יום להחליט). לכן, כיום המירוץ הוא קודם על הגשת הבקשה.
בסיטואציות מסוימות, אחד בני הזוג מגיש בקשה ליישוב סכסוך ברבני והשני, כמעט במקביל, מגיש בקשה מקבילה בבית משפט לענייני משפחה. במקרה כזה, אם הוגשו ממש באותו יום – יכול להיות ריב. החוק קובע: אם שני הצדדים הגישו במקביל – הדיון בבקשה מתקיים במקום שבו הוגשה הבקשה הראשונה מבחינה כרונולוגית. כלומר, אם הבעל הגיש ב-8:30 בבוקר והאישה ב-9:00 – הבקשה של הבעל תקפה והשנייה תימחק (כי אי אפשר שתי בקשות).
בקיצור, מירוץ הסמכויות הוא תופעה מציאותית לגמרי – עורכי דין מנוסים לעיתים מגישים בקשות ממש כשהם חוששים שהצד השני מתכוון לעשות כך. יש אפילו סיפורים על אנשים שעמדו בשעה 8 בבוקר בתור לבית הדין ביום פתיחת בתי המשפט אחרי החג, רק כדי להקדים את בן זוגם.
כמובן, מירוץ זה אינו אידיאלי – חוקרי משפט ומשפטנים מבקרים את המצב כי הוא גורם לעוד עוינות. עם זאת, כל עוד יש שתי ערכאות, סביר שבעלי הדין ינסו "פורום שופינג" (בחירת פורום) והמירוץ ימשך.
האם מומלץ לפנות לבית הדין הרבני או לבית משפט לענייני משפחה?
אין תשובה אחידה – הדבר תלוי בנסיבות המקרה הספציפיות של בני הזוג, בסוג הנושאים שבמחלוקת, ולעיתים גם בזהות הצד (בעל או אישה) ובמאפייניו. כל ערכאה נתפסת (בחלקה בצדק ובחלקה כסטריאוטיפ) כעשויה להיטיב עם צד מסוים יותר מהשנייה.
ננסה לפרוט את השיקולים:
- בית הדין הרבני:
- פועל לפי הדין הדתי (לגבי נישואין, כתובה ומזונות אישה) ולפי חקיקה אזרחית (בענייני רכוש וילדים, מחויבים לחוקי המדינה, אך עם צבע פרשני מסוים).
- הדיינים הם גברים רבנים אורתודוכסים.
- ההליך ברבני לעיתים רשמי יותר (כבוד הדדי, שפה, וכו'), אך גם עשוי להתקדם מהר יותר בתביעות גירושין (כי ממוקד).
- נטען שבתי דין רבניים נוטים לשמרנות מסוימת:
בהשקפתם על תפקידי המגדר (למשל יצפו שאם תישא בעיקר גידול הילדים, אב לפרנס – הגם שזה משתנה בשנים האחרונות).
בעניין מזונות ילדים: בעבר נהגו לחייב אבות במינימום עבור בני 6-15 יותר מהכנסתם, אך בעקבות פסיקות העליון 2017 גם ברבני מיישמים באופן דומה חובת שני ההורים לילדים מעל גיל 6. עדיין, יש הערכות שיש רבניים שנוטים לפסוק מעט פחות מזונות אם האם משתכרת יפה, לעומת משפחה.
בעניין מזונות אישה: בית דין רבני עשוי להפסיק מזונות אישה לאישה עובדת יותר מהר מבית משפט (כי לפי ההלכה, "צאי מעשה ידייך תחת מזונותייך" – אם היא משתכרת כדי מחייתה, לא תמיד תפסק).
לגבי כתובה: בית דין רבני מוסמך לחייב כתובה (מסמך דתי, בסכום שעיתי). בתי משפט אזרחיים לא דנים בכתובה כלל. אם אישה רוצה לממש כתובה גבוהה, תלך לרבני.
חטאי נישואין: בגידה של אישה יכולה ברבני לגרום להפסד כתובה ומזונות אישה מיד (דבר שבבית המשפט לא רלוונטי בכלל למזונות אישה, כי שם זה לפי יכולת). אלימות של הבעל ברבני נחשבת עילת גירושין אבל לא בהכרח נותנת כסף – אך בבית משפט אפשר לתבוע נזיקין על אלימות.
משמורת ילדים: בתי הדין הרבניים בד"כ פוסקים לפי המלצות גורמי רווחה, בדומה לבתי משפט. פעם נטען שהרבניים מוטים לטובת אבות בענייני משמורת (ישנה דעה שפחות מושפעים מ'חזקת הגיל הרך' וכו'). כיום קשה לומר: גם בתי משפט נוטים לשיתוף שני ההורים. הרבניים לעיתים מוכנים לתת משמורת לאבות איפה שבתי משפט נתנו לאם – יש מקרים, אבל זה לא כלל ברזל.
רכוש: על פי חוק, שני הערכאות חייבות לחלק לפי חוק יחסי ממון (חצי-חצי), אך: בית דין רבני לעיתים מוכן לדון בטענות "חריגות" כמו שיתוף ספציפי (אישה טוענת שבעל הבטיח לה בית מסוים מעבר למה שהחוק נותן – בתי דין דנים גם לפי הלכה שיתופי לעיתים) או כתם התנהגותי (למשל אישה שבגדה – יש מקרים נדירים שבית דין ניסה להפעיל זאת לרעתה ברכוש, למרות שחוקית לא אמור). בתי משפט למשפחה לרוב לא יתייחסו כלל לבגידה בסוגיית רכוש (אלא רק אם הייתה ממש הברחת כספים).
קצב הליכים: ישנה דעה שבבתי דין ניתן לקבל מהר סעד כמו עיכוב יציאת קטינים מהארץ, או צווי מניעה מסוימים.
בית הדין הרבני מציע יתרון לגבר בסוגיית הגט: מאחר ורק רבני יכול לתת גט, גבר שפותח תיק גירושין שם יכול לדרוש "כריכה" של דברים – מה שמכריח את האישה לדון שם אם היא רוצה להתגרש. ידוע שגם אם הכל נדון במשפחה, בסוף חייבים לעבור ברבני לתת גט, מה שמאפשר לגבר סרבן לעכב. חלק מהגברים יעדיפו לנהל הכל ברבני כדי לסיים חבילה אחת. נשים חוששות מכך – כי אם הן יהיו "תובעות" ברבני, יש סכנה (תלוית מקרה) שאם לא יוכיחו עילה מספקת, לא יכפו על הבעל גט והוא יכול לסחוב.
- בית המשפט לענייני משפחה:
- שייך למערכת החילונית. שופטים (גברים ונשים) בעלי הכשרה כללית.
- החלטותיו נשענות על חוקי הכנסת וההלכות האזרחיות.
- נתפס כיותר מודרני ושוויוני:
במשמורת, בתי משפט בעשור האחרון נוטים מאוד למשמורת משותפת או לפחות מעורבות רבה של האב (חזקת הגיל הרך עדיין בחוק, אך ממילא עד גיל 6, ואחרי זה שווה).
במזונות ילדים: פסיקת העליון חלה על שניהם, ושופטי משפחה לרוב מקפידים לחלק נטל מזונות בצורה שוויונית בהתאם להכנסות והזמנים. בתי דין רבניים גם החלו בכך, אבל אולי קצת באיחור.
במזונות אישה: בית משפט פוסק לפי הדין האישי גם (אם יהודים), אבל לפעמים נוטים להיות יותר "רכים" לאישה ולהשאיר קצת מזונות גם אם עובדת חלקית (הרבני אולי היה שולל מהר אם עובדת).
רכוש: שופט אזרחי ידבוק בחלוקה 50/50 כמעט תמיד, לא ייתן משקל לפעולות כמו בגידה. הוא כן מוסמך "לסטות מחלוקה שוויונית מטעמי צדק" לפי חוק יחסי ממון, אבל זה קורה רק במקרים כמו אלימות כלכלית קיצונית.
כתובה ומזונות ילדים: כפי שאמרנו, כתובה לא בסמכות בית משפט – נשים מראש לא יתבעו שם כי אין אפשרות. מזונות ילדים – בסמכות מקבילה, אך נשים חושבות שבבית משפט כנראה יקבלו לפחות את המינימום הקבוע יותר, לצד בדיקת הכנסת האם (מאז 2017, אם האם מרוויחה דומה לאב וחלוקת זמני שווה, לעיתים בתי משפט פוסקים 0 מזונות). בבתי דין היו מקרים שפסקו 0 גם כן, אז זה משתווה.
ניהול הוכחות: בבית משפט נהוגים סדרי דין רגילים, גילוי מסמכים, חקירות, לעיתים זה נתפס יסודי יותר – אבל גם איטי ויקר יותר. רבני גמיש בסדרי דין לעיתים, אך כיום גם הוא דורש גילויים.
גישה לסעדים: למשל, תביעות נזיקין (אלימות, בגידה, סרבנות גט) – רק בבית משפט. אישה שרוצה לתבוע את בעלה על שנים של אלימות במשפחה פיזית, תעשה זאת בבית משפט (הרבני לא דן בפיצויים).
פתיחות: יש תחושה שבתי משפט יותר רגישים לשינויים חברתיים – זכויות נשים, זוגות חד מיניים (שלהם בית דין לא רלוונטי בכלל), ידועים בציבור וכד'.
עדיפות מגדרית? יש טענה נפוצה: "בית המשפט מוטה לטובת נשים, בית הדין מוטה לטובת גברים". זה פשטני. נשים מרגישות בבתי משפט בנוח כי זו מערכת חילונית שאינה נותנת משמעות לכתם כמו בגידה, וגם כי בעבר בתי משפט פסקו מזונות נדיבים, ומשמורת כמעט תמיד אצל האם. אך כאמור, היום גם גברים מקבלים בהרבה מקרים זמני שהות שווים, ומזונות הופחתו אם הם שווים בהכנסה. מנגד, גברים חוששים מהרבני כי אומנם הדיינים גברים, אבל הם שופטים לפי ההלכה, ובהלכה בעל חייב לשלם מזונות אישה אם היא "לא אשמה", חייב כתובה אם אין עילת חובה לאבד אותה, והגט נתון לו אבל בית הדין יכול לכפותו אם הוא מכריז כמורד וכולי. זו סוגיה מורכבת – ניגע בסוף בפירוט מי מרוויח איפה.
בגדול, ההמלצה למי להתדיין איפה היא פרטנית:
- אם את אישה שלא עובדת והוא מרוויח היטב, ויש ילדים קטנים – ייתכן שבית משפט יעניק לך מזונות גבוהים וידבוק בחזקת הגיל הרך (עדיין קיימת עד גיל 6). בית דין גם יחיל גיל רך, אבל לגבי מזונות – תלוי בהכנסות האב, יכול להיות דומה.
- אם את אישה צעירה שצפויה להשתכר טוב, אולי עדיף לך עדיין בית משפט, כי בית דין עשוי להגיד "למה מזונות אישה, לכי תעבדי".
- אם אתה גבר עם הכנסה בינונית והאישה עובדת, סיכוי טוב שבבית משפט אחרי 2017 תחוייב בסכום מופחת כי מכירים בהכנסת האישה למזונות ילדים. לעומת זאת, חלק מבתי הדין עדיין נצמדים לרעיון שהאב חייב בכספי מדור ומזונות בסיס עד גיל 15, והכנסת האם משפיעה רק על תוספות – כך שבאותו תיק בבית דין אולי תשלם יותר.
- אם יש לך כרגע יתרון לרוץ לרבני כי אתה רוצה לדון שם גם ברכוש (נניח יש רכוש שרשום רק עליך ואתה חושב שלפי דין תורה הוא שלך, למרות חוקית חצי-חצי. יש מקרים נדירים – כגון נכסי קריירה, או נכס מלפני הנישואין שערכו עלה, ברבני אולי לא יחשיבו את העלייה המשותפת, בבית משפט כן).
- אם אתה גבר שנפגע מבגידת אשתו, בבית משפט זה לא ישפיע על כלום, ברבני תוכל לפחות לא לשלם כתובה ולטעון שזה עילת גירושין לחייבה לקבל גט. אך שים לב: גם אם תחסוך כתובה, זה אולי חסכת כמה עשרות/מאות אלפים, אבל אם רכוש ומזונות ילדים אתה עלול לשלם קצת יותר ברבני – צריך לשקול.
- אם יש סיכוי שאחד מכם יהיה "סרבן גט", לנשים במצב זה פעמים רבות עדיף לנהל הכל בבית משפט ולשמור קלף – הן לא ייתנו את חלוקת הרכוש הסופית עד שמקבלות גט (בית משפט יכול לעכב חלק מהרכוש עד גט). בית דין רבני לעומת זאת פחות יכול להבטיח שתקבלי גט כי אם הבעל מסרב, זה יותר מורכב, אף שיכול לכפות בסוף.
- אם שניכם מסכימים להתגרש בהסכמה ורק רוצים אישור מהיר – בית הדין לעיתים יכול לתת גט מאוד מהר, בעוד בית משפט – תלוי עומס. אבל זה פרט שולי כי כנראה לא תרוצו לשתי ערכאות אם מסכימים.
בסופו של דבר, מומלץ להתייעץ עם עורך דין מנוסה שמכיר את העדכונים האחרונים בפסיקות בשני המקומות, לפני שמחליטים איפה לפתוח.
לעיתים גם מכריעים לפי איפה הצד השני רוצה: יש אסטרטגיה שמי שצופה שהשני ירוץ לרבני (נניח הוא מסורתי וחושב ששם יזכה לאוזן קשבת) – אז מקדימים ומגישים בקשה בבית משפט כדי "לנעול" שם, ולהפך.
אילו סמכויות נתונות באופן בלעדי ולאיזו ערכאה?
סמכויות בלעדיות של בית הדין הרבני:
- נישואין וגירושין של יהודים בישראל (טקס הנישואין הדתי, פסק דין לגירושין, קבלת גט).
- גם כל הכרוך בעצם מעמד הנישואין: תביעת כתובה (סכום כתובה הוא מזכויות האישה בנישואין דתיים – רק רבני יכול לחייב/לשלול).
- ענייני מירוץ (כריכה) – כשנעשה נכון, הרבני מקבל סמכות לדון ברכוש, מזונות וכו'. אבל זה לא "בלעדי" אלא צריך לכרוך.
- תביעה לשלום בית – זה ייחודי לרבני, בית משפט לא נותן סעד "תישן יחד". אז שלום בית – רק רבני. (אפשר לבקש יישוב סכסוך בבית משפט, אבל זה לא פסק דין לשלום בית).
- (בנוסף, מחוץ לתחום גירושין – נושאים של יהדות כמו גיור, אימוץ דתי וכו', אבל לא שייכים לכאן.)
סמכויות בלעדיות של בית המשפט לענייני משפחה:
- כל מה שקשור למשפחות לא-יהודיות שאין להן בי"ד דתי – אצל יהודים לא רלוונטי.
- תביעות נזיקין בתוך המשפחה: לדוגמה, תביעת נזק נפשי על בגידה או על סרבנות גט – רק בית משפט אזרחי דן כי זו עוולה נזיקית.
- צווי הגנה מפני אלימות (למרות שגם בי"ד רבני מוסמך להוציא צווי הגנה במסגרת התיק, בפועל כמעט תמיד פונים לבית משפט שההליך שם מהיר וברור, ויש חוק ספציפי – חוק למניעת אלימות במשפחה – שבתי משפט מטפלים).
- ענייני אימוץ (זה פורום אזרחי) – לא קשור לגירושין אבל למפות סמכויות.
- צוואות וירושות (למרות שקיימים בתי דין דתיים, ברירת המחדל ירושה אצל רשם/בית משפט. אפשר בהסכמה ללכת לבית דין רבני בעניין ירושה, אך אין מרוץ סמכויות שם כי חייב הסכמת כל הנוגעים).
- ידועים בציבור: בי"ד רבני לא מכיר בהם מבחינת מזונות/רכוש (רק נשואים). אז סכסוך רכוש של ידועים בציבור – רק בית משפט משפחה.
- ענייני ילדים מחוץ לנישואין: למשל, תביעת אבהות – בית משפט. בית דין לא קובע אבהות רשמית (פרט אולי אם שניהם מסכימים לבוא אליו).
סמכות מקבילה (מצריכה "מירוץ/כריכה"):
- מזונות ילדים (עד גיל 18 ואפילו 21) – הורה יכול לתבוע או בבית דין או בבית משפט. הגשת תביעה ראשונה קובעת סמכות, אלא אם בהסכמה שניהם רוצים להעביר.
- מזונות אישה – אישה יהודייה יכולה לתבוע מזונותיה או בביהמ"ש או בביה"ד, אם תביעה ראשונה קובעת. (אבל, אם אישה פותחת תיק גירושין בבית דין – מזונות האישה אוטומטית בסמכותו אם היא לא הקדימה לתבוע בבימ"ש).
- משמורת ילדים והסדרי שהות – ניתן או או. (שוב, מי שמגיש ראשון קובע. גם אם בעל כרך משמורת בתביעת גירושין ברבני, בית הדין יקבל סמכות אלא אם האישה כבר פתחה קודם בקשה ליישוב סכסוך/תביעה בעניין זה בבימ"ש).
- חלוקת רכוש בין בני זוג נשואים – או בבית משפט (תביעה לחלוקת רכוש משותף) או בכרוך לתביעת גירושין ברבני.
- ענייני "כרוך" נוספים: כתובה (יש הבדל: כתובה טכנית רק ברבני, אבל לעיתים נשים דורשות שווי כתובה במסגרת תביעות רכוש בבית משפט כחלק מהסדר כולל – בית משפט לא מחשב כתובה אך ייתכן יביא בחשבון שהאישה מוותרת על כתובה כשיקול לפסוק לה יותר נכס אחר, לא ישירות).
- עיכוב יציאה של קטינים מהארץ: גם וגם, בד"כ מי שמטפל בענייני הילדים. אפשר לפנות לבימ"ש בהליך דחוף גם אם תיק העיקרי ברבני. יש סעיף בחוק המאפשר בקשות דחופות ללא תלות בבקשת יישוב סכסוך.
סמכויות בלעדיות מעודנות:
- בית הדין הרבני נחשב כבעל "סמכות שיורית" גם אחרי גירושין לנושאים שהסדיר (למשל שינוי הסדרי ראייה אם פסק – אפשר לחזור אליו; אבל גם אפשר ללכת לבימ"ש).
- לבית הדין יש סמכות ייחודית להטיל סנקציות דתיות: כמו להוציא כתב סירוב על סרבן גט, או לפנות לכלא לסרבני גט (דרך ביהמ"ש אבל בסמכותו לבקש).
בסיכומו של דבר, גט וכתובה = רבני; נזיקין = אזרחי; השאר = תלוי מי רץ ראשון.
האם ניתן לנהל הליכים במקביל בשתי הערכאות?
בגדול, לא לגבי אותו עניין. עקרון הסוביודיצה (או "עניין תלוי ועומד") אומר שאם נפתח הליך במקום מוסמך אחד, הערכאה האחרת תמנע מלדון בו כדי למנוע כפל. למשל: אם האישה הגישה תביעת מזונות ילדים בבית משפט, והבעל ילך ויגיש גם בקשה למזונות ילדים בבית דין – בית הדין יגיד "כבר תלוי ועומד בבית משפט, אין סמכות לנו".
עם זאת, יש מצבים בהם מתנהלים הליכים מקבילים בשתי ערכאות כי הנושאים שונים ולא נחשבים "אותו עניין":
למשל, הבעל כרך ברבני את הגירושין והרכוש, אבל האישה הגישה בבית משפט תביעה נזיקית על אלימות. אלה שני נושאים שונים – הראשון ברבני, השני במשפחה, ומתנהלים במקביל.
אפשר גם מצב: מזונות ילדים בדיון בבית משפט (כי האישה הקדימה), אבל גירושין וכרוך ברבני – יהיו במקביל הליכים. זה קצת לא יעיל אבל קורה.
לעיתים מחלקים: רבני דן בגירושין וכתובה, בית משפט דן במשמורת ומזונות – במקביל.
יש גם מקרים שקיצוניים: אחד הצדדים מנסה לדון באותו נושא בשני מקומות בכוונה, אבל אז בית משפט עליון מתערב ומורה על איחוד או קובע מי סמוך ראשון.
לפי החוק החדש (חוק הסדר התדיינויות), הרעיון הוא לעודד לא לרוץ לערכאות שונות אלא קודם ליישוב סכסוך אחד. אם אחרי זה שני הצדדים רצים – החוק עדיין נותן יתרון לפותח הבקשה הראשון.
יש גם אפשרות תאורטית: בהסכמה, בני הזוג יכולים לפצל נושאים – לומר: "משמורת נביא להכרעה ברבני, רכוש בבית משפט". אבל כמעט ולא עושים כי דורש ששניהם יסכימו בכתב וגם היועמ"ש צריך להסכים (סעיף 9 לחוק ביה"ד רבניים מאפשר לדון ברבני במשהו אם הצד השני נתן הסכמה מפורשת).
לפעמים זה קורה לאחר יישוב סכסוך: אם הצד השני לא הגיש בזמן, הסמכות עוברת – ואז פתאום שני הצדדים מגישים מקביל במקומות שונים – יהיה צורך ליישב. בדר"כ מי שהגיש ראשון אחרי הפגרה של העיכוב יקבל ידו על העליונה לכל נושא.
בשורה התחתונה: מקביל בשני הערכאות על אותה סוגיה – לא. זה בזבוז ובלבול, והמערכת תימנע.
על סוגיות שונות – אפשרי: למשל, גם אחרי שמתגרשים, יש נושא של ביצוע גט ברבני ואילו מזונות ילדים בבית משפט (כי העדיפו כך).
אם מישהו מנסה "לעקוף" הכרעת ערכאה אחת על ידי ערכאה אחרת, זה לא אפשרי – למשל, הפסדת בבית משפט מזונות, לא תלך לבקש אותם שוב ברבני – זה מעשה בית דין וגמרנו.
אז לרוב, הצדדים ואפילו עורכי הדין מעדיפים לרכז במקום אחד הכל – יעיל. אבל כשהאמון חסר וכל אחד מושך, מוצאים עצמם בכמה זירות.
האם ישנה ערכאה עדיפה יותר לגברים או לנשים?
זוהי שאלה טעונה ושגורה. הסטראוטיפ המסורתי: גברים מעדיפים בית הדין הרבני; נשים מעדיפות בית המשפט למשפחה. עד כמה זה נכון היום?
בעבר, זה נבע מכמה תפיסות:
בבית משפט אזרחי הייתה חזקת הגיל הרך שקבעה אוטומטית ילדים עד 6 עם האם, ומהלך השנים בתי משפט לרוב נתנו משמורת לאם וחייבו את האב במזונות גבוהים למדי (כי חלה עדיין הלכת הרבני שחייב אב, אבל היקף גבוה). כלומר, נשים קיבלו משמורת ומזונות גבוהים, גברים הרגישו מופלים (משלמים ולא רואים מספיק את הילדים).
בתי הדין הרבניים בעבר לעיתים נטו יותר לאשר משמורת לאב או לפחות להדגיש חשיבות הקשר עם האב, והיו מקרים שנתנו מזונות נמוכים יותר (למשל, פסק דין תקדימי של הרבני ב-2012 שקבע משמורת משותפת = הפחתה ניכרת של מזונות, עוד לפני שביהמ"ש אימץ זאת). לכן גברים חשבו "ברבני יתחשבו בי, אני לא רק כספומט".
הרבני גם נתפס כמקום בו אישה שהייתה "אשמה" (למשל בגדה) תפסיד יותר: תאבד כתובה ומזונות אישה, וייתכן שבית הדין יתייחס לזה בגט. לגבר שנבגד יש ברבני מן תחושת צדק שהוא יכול "להוכיח" את בגידתה, בעוד בית משפט יאמר זה לא רלוונטי לחלוקת רכוש.
בנוסף, ברבני הגט לא יכול להינתן בלי הסכמת הבעל (כי הוא נותן) – אז גברים חשו כוח: "אם כבר, אני מעדיף רבני כי בלי הרצון שלי אין גט, אוכל להתמקח". אישה, במיוחד אם רוצה מאוד גט (למשל כי צעירה ורוצה ילדים עם אחר), חרדה מכוחו.
מנגד, נשים חששו מרבני כי ההלכה מפלה בנושא: אישה לא יכולה לשאת אחר בלי גט (עגון), בעל יכול אבל גם לא באמת חוקית בלי גט הוא לא, אך מבחינה חברתית פחות סטיגמה, ילדים מאישה נשואה מגבר אחר = ממזרים וכו'.
גם עניין "מורדת" – אישה שמסרבת לחיות עם בעלה יכולה להפסיד מזונות. גברים לא מקבלים מזונות מהאישה, אז להם לא משנה "מורד" אין ממש סנקציה.
כלומר, דיני הרבני הקלאסיים: אישה טוב לה פחות בהלכה – צריכה עילת גירושין כדי לחייב בעל, ואם אין – יכולה להישאר עגונה; אם היא בוגדת – מפסידה כתובה ומזונות; אם היא מורדת – מפסידה מזונות וגם יכולות אחרות. גבר אם בוגד – לא מפסיד את רכושו או זכות משמורת וכד' (למעט כתובה כן ישלם אולי כי "גורם גירושין").
לכן, נשים העדיפו את המגרש החילוני, שם אין מושגים כאלה.
כיום, התמונה השתנתה במידה ניכרת:
בתי משפט אימצו שוויון במשמורת ובמזונות (שניהם הורים משתתפים) – שזה דווקא מפחית יתרון מסורתי שהיה לנשים. כלומר, גבר כיום בבית משפט עשוי לקבל משמורת משותפת ולשלם מזונות נמוכים, מה שלפני 10 שנים דווקא ציפה רק ברבני.
בתי דין רבניים גם זזו: מקבלים עקרונות דומים (בהשפעת בג"ץ והעליון). גם הם נוטים יותר לשיתופיות הורים. אך יש עדיין תחושה שיש דיינים – במיוחד המבוגרים – עם גישה שמרנית: נוח להם שהילדים הקטנים עם האם, שהאב משלם מזונות כפי שהיה נהוג. כך שבלוטו, תלוי על איזה הרכב דיין תקבל. גברים חוששים: "מה אם אקבל דיינים ששמרנים מדי ויפסקו לי מזונות גבוהים למרות שהיא מרוויחה?".
נשים חוששות: "מה אם אגיע לבית משפט והשופט יחליט משמורת משותפת 50/50 ואז אני לא אקבל מזונות כמעט?" – זה קורה היום.
לעומת זאת, אישה ברבני לפחות יודעת שלפי הלכה האב חייב תמיד במזונות הילדים ההכרחיים עד 15 בלי קשר להכנסתה. כלומר, ברבני אפילו אם יש משמורת משותפת וכנסות שוות, יש כאלה שפסקו עדיין שהאב משלם לפחות עבור המדור ומחציות – לא נתנו פטור מלא.
לכן, היום לא מעט נשים דווקא לא נבהלות מרבני בתחום המזונות, כי חושבות שאולי שם עדיין יחויב על דירה וכאלה.
לגבי רכוש: נשים לרוב יקבלו חצי בכל מקום, אלא אם היו חריגים. אבל נקודה: בבית משפט חלוקת רכוש יכולה להתבצע גם בלי גט, בבית דין רבני חלק מהדיינים נוקטים "הלכת כריכה" – אם האישה מבקשת חלוקת רכוש ברבני אבל מסרבת לקבל גט שהוא מציע, אפשר לעכב חלוקה. כלומר גבר לפעמים מעדיף רכוש ברבני כי יודע שאם היא מעכבת גט הוא לא יחלק לה רכוש (יש קורלציה, לא חוקית לגמרי אך קורה). בית משפט מפריד – יתן רכוש, היא תקבל, אבל עדיין יכולה לסרב גט (לא נפוץ כי לרוב נשים רוצות גט).
כתובה: לרוב נשים לא "בונות" על הכתובה כי בהרבה מקרים הסכום לא ריאלי (כתוב 555,555 ש"ח כאקט סימבולי, אבל דיינים לפעמים מורידים לסכום נמוך יותר או פוטרים את הבעל בעילות). אבל היו נשים שקיבלו כתובה יפה ברבני. זה גמול שקיים רק שם.
עיכוב גט: גברים שיש חשש שאישה תמרח גירושין כדי לסחוט מזונות אישה – מעדיפים רבני כי שם אפשר לתבוע גירושין ולנסות לכפות כשיש עילות. בבית משפט לא קיים "לחייב להתגרש" – רק רבני יכול.
סרבנות: נשים חוששות מגברים סרבנים – אבל גם במקרי סרבנות, בית משפט לא יכול לגרש, בסוף הן תלויות ברבני להוצאות הגט. לכן לפעמים להן עדיף "להיות כבר ברבני" בניהול, כדי שהדיינים מכירים את התיק ויפעילו סנקציות. אם הכל היה בבית משפט, ובסוף הוא מסרב גט, יצטרכו אז לפתוח רבני רק בשביל הגט – להתחיל מחדש. זה שיקול מורכב, מעט נשים חושבות כך אבל זו נקודה.
בסופו של יום, זה תלוי מקרה:
גברים: אם אתה מרוויח הרבה מאוד והיא קצת – אולי עדיף לך רבני, כי בבית משפט אולי ינסו לקחת ממך יותר בשאלת המדור וכד'.
אם אתה מרוויח מעט והיא הרבה – בית משפט טוב לך (אולי יגיד אין מזונות או אפילו היא תשלם). רבני בד"כ לא יחייב אישה במזונות ילדים כמעט אף פעם, רק מתחשב בהפחתה, אבל לא הפוך (יש טענה דתית שחובת המזונות רק על אב, למעשה).
אם אתה שואף למשמורת – היום בשני הערכאות יש סיכוי אם מוצדק, אבל יש תחושה שבית משפט פתוח יותר בנוגע למשמורת משותפת. רבני עדיין מעט נוטה להשאיר ילדים עיקריים עם האם (אלא אם אם בעייתית).
נשים: אם את אם צעירה לא עובדת עם פעוט, כנראה לא משנה איפה – תקבלי מזונות. אבל בבית משפט אולי יותר (כי הוא יחייב גם מעל ההכרחי אולי, תלוי הכנסות). בבית דין כנראה רק הכרחי (שהוא לא רע, כולל מדור).
אם את חוששת שבעלך ירצה משמורת חצי-חצי כדי להקטין מזונות אבל את חושבת שזה רע לילדים – אולי בית דין, כי אם הם קטנים, סיכוי שם יותר שתהיי משמורנית עיקרית, לפי גיל הרך. (חזקת הגיל הרך זה חוק מדינה שחל גם בביהמ"ש, אך הוועדות המליצו לבטל, יש שופטים פרוגרסיבים שכבר מגיל 4 נותנים חצי-חצי אם זה טוב).
אם נושא הכתובה משמעותי (למשל כתובה גבוהה, והבעל עשה עוול ברור כמו אלימות, והאישה רוצה פיצוי) – רבני יכול לחייב, בית משפט לא.
אם היה אלימות קשה: אישה יכולה לתבוע נזיקין בבית משפט ולקבל פיצויים, ברבני לא תקבל כאלה.
אם מדובר בנישואין קצרים ללא ילדים וצריך רק להתגרש ולחלק רכוש קטן, אולי עדיף לא להסתבך – איפה שיוגש, לא הבדל גדול.
כמה תובנות קצרות:
גברים דתיים/מסורתיים לעיתים מרגישים יותר בנוח ברבני (שפה, ערכים). נשים חילוניות מרגישות יותר הבנה בבית משפט (למשל סיפורים שנשים ברבני חשות שהדיינים מדברים רק עם הבעל). תלוי גם עורכי דין – יש עורכי דין שמתמחים ומכירים דיינים, אם יש לך כזה והוא ממליץ רבני – אולי סומך על יחס טוב.
שיקול נפשי: בתי משפט אזרחיים מנוהלים כמשפט לכל דבר, לעיתים חקירות קשות, צריך ראיות מלאות. בתי דין, אומרים לפעמים, "קוראים בין השורות" ולא דורשים הוכחת כל דבר כמו במשפט. זה יכול לעזור למי שאין לו ראיות קלאסיות (למשל אלימות ללא תלונה, ברבני לפעמים יאמינו לאישה לפי התרשמות). או אישה שטוענת שבעל בוגד – ברבני מקבלים מעט יותר ראיות נסיבתיות.
ערעורים: אם תקבל פסק דין גרוע בבית משפט, לערער לעליון (בערעור אזרחי). אם ברבני, הערעור לבית הדין הגדול (רבנים) ואז אולי בג"ץ – אבל בג"ץ לא נכנס לעובדות, רק לצדק. אז נשים חושבות: "בג"ץ אולי יגן עליי אם הרבני יפלה". גברים חושבים "בג"ץ בעד נשים", אז גם.
השורה התחתונה: אין ערכאה שהיא תמיד טובה יותר לאחד המינים. המצב כיום מאוזן יותר. כל צד צריך לבחון מה הנושאים העיקריים וכיצד כל ערכאה נוטה בהם.
לכן, לפני שפוצחים במירוץ הסמכויות, כדאי – למרות לחץ הזמן – לשבת עם עורכת דין דיני משפחה מנוסה, לבחון את הפרופיל שלכם (הכנסות, גילאי הילדים, התנהגויות), ולעשות בחירה מושכלת איפה יש סיכוי גבוה יותר לקבל תוצאה הוגנת מבחינתכם.
סיכום
מירוץ הסמכויות הוא פועל יוצא של המערכת הדואלית, והוא יכול להשפיע עמוקות על ניהול הגירושין. אין תשובה פשוטה מה "טוב" לגבר או אישה; המצב מורכב ושני הפורומים משתנים ומתעדכנים. הדבר החשוב הוא להיות מודע לקיום המירוץ, לפעול מהר אם צריך, אבל גם לא בפזיזות – תוך הבנת המשמעויות. ערכאה שיפוטית נבחרת כלאחר יד עלולה להשפיע על החיים לשנים, ולכן יש לשקול זאת היטב ובמידת האפשר לנסות להגיע להבנות ללא מרוץ – באמצעות הידברות – מה שלעיתים חוסך את הצורך לבחור פורום בכלל.
